לפני חודש. יום שישי, 13 בפברואר 2026 בשעה 3:12
הדמעות.
אבל לא נתתי להן לצאת. כי בשביל זה אני צריכה להיות מוכנה לגמרי להרגיש הכל. והאמת שאני לא חושבת שאני מספיק חזקה להכיל את זה בלי להתפרק לחתיכות. ואין כרגע מישהו שיאסוף את השברים שוב. והאמת שאני לא חושבת שאני מספיק חזקה לאסוף לעצמי את השברים. אז לא. אז אני לא בוכה ולא נשברת ולא הולכת לאיבוד. אני נשארת חזקה כי בשביל עצמי אני חייבת להיות. גם כשזה ממש קשה. גם כשהדמעות כבר ממש שם ורוצות לצאת, אני אגיד להן לא בכל פעם. אני אבכה במילים שאני כותבת. אני אבכה דרך שירים שאני שומעת. ואני אבכה בתמונות שאני מצלמת. ויהיה שם רגש, ויהיה שם כאב, ויהיה שם גם יופי אבל זו לא תהיה אני שיושבת במיטה ובוכה כמו ילדה קטנה. כי אם אני אתן לה פתח קטן, למפלצת, היא תצא ותשבור ותהרוס לי הכל. הכל.
אז למה אני עדיין אומרת לעצמי שאני רוצה לבכות?