סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

שוב חוזר הניגון…

לפני שנתיים. 29 באוקטובר 2022 בשעה 9:36

אז ככה בדיוק אני מרגישה. אני רגועה ושלווה.

בטוחה שבגלגול הקודם הוא היה מישהו בעל משמעות גדולה אצלי בחיים.

אני כבר לא מדברת על הנפש עכשיו , הגוף מדבר בעד עצמו. כולי אוהבת, כולי רוצה, כולי משתוקקת.

לריח שלו, לנוכחות המטריפה שלו, למילים, לחיוכים, למעשים, לדאגה, למגע…

גוף אל גוף

נשמה אל נשמה.

פייס טו פייס.

ואנחנו אחד. מושלמים, משלימים אחד את השניה .

החיבור הנכון, המגע המושלם.

כאילו רק הוא קיים בעולם, ורק הוא חשוב.

וזה בעצם כבר לא בכאילו , זה על אמת.

הכי אמת שקיימת,

הכי הוא.

הכי שלי.

הכי בעולם.

לפני שנתיים. 3 באוקטובר 2022 בשעה 9:56

 

- שלום דוקטור שלי.
- שלום XXX. מה שלומך ?
- שלומי מצוין, לא רואים?
- רואים רואים.. בואי ספרי לי מי גרם לזה.
- זהו ש, אני הולכת לישון עם פרפרים כאילו אני בת 14.
אני קמה עם פרפרים כאילו אני בת 15, וחולמת שאני בת 16.

- כן... את כנראה מאוהבת. זה קורה גם בגיל 50.
- דוקטור, מה מאוהבת ? זה מקום חלש, לא מתאים לי.
- רוצה כדור נגד זה ?
- כן!
- אבל אין, תצטרכי להתמודד.
- אני אסביר לך, יצאתי עם גברים בחיים, אני יכולה להבטיח לך, שהוא לא דומה לאף אחד אחר שהכרתי.

- תסבירי לי, גבר זה גבר וכל אחד עם הקסם האישי שלו.
- אז זהו שלא, הוא שונה, ויש לו את כל מה שאני אוהבת בגבר, מכלול שלם, בישות אחת.

הוא מצחיק אותי ממש, הוא מדהים, הוא גבוה, הוא יפה, הוא מיוחד, הוא אחר.

- תירגעי טוב ?
- לא יכולה. אני יכולה להמשיך ולתאר לך אותו ?
- בתנאי שתפסיקי לחייך.
- (((:
- תמשיכי, בבקשה.
- אני לא ישנתי כל הלילה דוקטור, אני אוהבת אותו!!!
- לא צועקים פה במרפאה, שמרי על פאסון. את לא ילדה קטנה. תתאפסי.
- טוב.
- זהו ?
- כן.
- ביי.

לפני שנתיים. 1 באוקטובר 2022 בשעה 16:49

יש לי מליון סיבות לעזוב. בצער רב כן?

עכשיו אני צריכה סיבה אחת להישאר.

השעון?…

מתקתק.

 

הוא לא יאהב את זה יותר ממני.

מוותרת על העיניים היפות, המדים, האקדח, הקעקועים, הגוף היפה והגבוה, הנשיקות הטעימות, המגע המהפנט, חוש ההומור המטריף הזה. החיבור הכל כך מיוחד שנוצר…

אלוהים שיעזור לי.

לפני שנתיים. 27 בספטמבר 2022 בשעה 20:02

מביטה רוצה צריכה ,

מוחקת, לא שואלת, ממשיכה.

כואבת, לא מדברת, מרפה.

מחייכת, מביטה, בוכה.

לא רוצה, כן רוצה, שותקת.

רואה, מתקרבת, עוטפת.

שלי, לא שלי, מוחקת.

מנשקת…

מחבקת…

אוהבת.

 


רגשות מעורבים עומדים בתור.

בזה אחר זה מצליחים לחדור.

פוצעים, מלטפים , מחייכים.

מתרחקים ואחרכך שוב חוזרים.

צבעים עזים מתערבבים,

ניגודים הופכים שלמים.

האדום עם האפור

החום עם הלבן

הכחול עם השחור

והסגול עדיין לא מובן.

 


בלבול של צבעים מתפזרים בראשה

עוצמה של מילים מרפאים את כולה.

אוהבת לא אוהבת.

חושבת רוצה, חוזרת.

סוגרת מביטה

ומחייכת.