As far as it can get

כבר כמה ימים שהשיר הזה מתנגן לי בראש ובכלל כבר עבר החורף ועבר האביב

ושוב מונסון...

מה יהיה איתי?🤦🏻‍♀️

כבר לא מעט זמן פה. 

כותבת וקוראת סיפורים של אנשים כמוני- כאלו שמסתובבים כל הזמן במעגלים כמו רוחות רפאים כלואות שנעות לאט מכובד ארועי העבר

ומדי פעם חוות איזה רגע שנותן תקווה לעתיד אחר. רגע קצר וחולף...

״ברחוב הנשמות הטהורות
הקבצנים פושטים עורות
גורפים כספים פורטים שטרות
חושפים מומים לעשרות
ומנגנים על כינורות

ברחוב הנשמות הטהורות
הפנסים ללא אורות
אזוב וטחב בקירות
הגנבים בחצרות
אוספים בשקט אוצרות

לכל רחוב יש שם פרטי אשר מעיד על טיב יושביו
בכל רחוב תלויים שלטים על צדיקים ללא רבב

ברחוב הנשמות הטהורות
הנערים עושים צרות
ונטפלים לנערות
פותחים תיקים בחקירות מלכלכים את הקירות

ברחוב הנשמות הטהורות
שלחו שלושה למאסר
מפני שלא ידעו מוסר
ועל השלט שהוסר שינו את שם הרחוב הצר
שינו לדרך כל בשר״

נראה שימי קורונה חלפו מהר

אולי כי הייתי עסוקה 

ואולי כי ממש נהניתי מהשקט, 

מה׳אין לחץ׳... 

לפחות בחלק הראשון

אי שם בתחילת הדרך נשאלה השאלה:

 מה תעשו ביום שאחרי? ועניתי. 

אז נראה לי שהגיע ה pay day 

׳יום התשלום׳ בעברית צחה 

או ׳זרע לבת(ו)לה 

כי בטלה לא הייתי... עבדתי ממש הרבה

ועכשיו כשאני שוב בתולה

והתגנב לעיני דיק פיק מכובד ביותר 

זה בהחלט הזמן לקבל אחד

 (אחר מהתמונה דווקא) 

ולא בגנבה אלא במלוא הדרו

 ׳ויפה שעה אחת קודם׳

 (זה היין מוציא ממני שטויות). 

ולא. זו לא בקשה/הזמנה/תחנונים...

 הרי לכולנו יש חבר לעת צרה - 

כזה שבעת הצורך ישפוך זרע לבת(ו)לה ישר לפה... התגעגעתי😋

כל שנה אנחנו חוזרים על המשאלה:

״בשנה הבאה בני חורין.״

מסתבר שלמילה יש כוח יותר משחשבנו?

כי כולנו ב׳בחופש׳ כבר לא מעט זמן (או בעצם רובנו , כי יש כמה חיוניים שעדיין עובדים).

אז נכון שלא לזה התכוונו, אבל כנראה גם לא דייקנו בבקשה , ולדייק זה חשוב!

(לא בזמן חחח, אני מאחרת סדרתית)

אז מנסה לדייק הפעם:

שהאביב יביא איתו פריחה (לפרחים ועצים),

שהחולים יבריאו,

שהסגר יפתח והחל״ת תיגמר, ונחזור לעבודה ולא לעבדות,

שקורונה תחזור להיות סתם בירה.

שנמצה את עניין המסכים עד סוף הסגר ונלמד להעריך את קיומם של אנשים בסביבתנו הקרובה( פחות מ 2 מטר) ולהעריך את חשיבותו של המגע.

שנזכור להגיד תודה לצוותים החיוניים שסיכנו את עצמם בשביל שנמשיך לחיות גם בימי קורונה.

שנבין ונפנים את הדברים הטובים שקרו לסביבה בתקופה שהאטנו את קצב החיים ופגענו פחות בטבע,

שהמחלה שמקשה על הנשימה תזכיר לנו להעריך את האויר שאנחנו נושמים ולזהם אותו פחות.

ושנזכור, שלמילה יש כוח... כלשהו.

גם אם זה רק ׳ספק נכון׳ , נזכור את זה בכל פעם שאנחנו כועסים ו׳מאחלים׳ משהו למישהו, באותה מידה שנזכור לדייק כשאנחנו מבקשים משהו לעצמנו.

חג אביב שמח🌸

Obsessive Covid(19) Disorder 🦠

כיסוי עיניים| פה סגור| לא לגעת

ככה מתמודדים עם זה בימי קורונה

הצעת הגשה לאמיצים

הקורונה או החוסר במגע?

זה שכולם עסוקים בזה בכל העולם.

כי הילד שלי התגייס היום

ואם לא הקורונה אז היינו עסוקים באיראנים וזה ממש מפחיד אותי. 

ובכל זאת זה בוקר נוראי ואני אפילו לא יודעת להגדיר מה אני מרגישה. עצב? פחד? כל התשובות נכונות. 

תמיד אמרתי לו שלא משתלם לגדול ושאין לאן למהר

אבל ילדים אף פעם לא באמת מקשיבים 😐

יכולתי להגיד שאני משתגעת

ושנמאס מהקורונה

ושבא לי לחזור לשגרה

ולפגוש אנשים

אבל האמת... שאני ישנה מצויין

והבית שלי ממש נקי 

קצת מוזר קצת שאני לא ממהרת לשום מקום

או לסיים משהו

והדבר הכי מטריד כרגע זה שאין לי חצי כוס מלאה

ואין לי חשק ללכת למלא אותה 

ואולי גם שאין פואנטה

צריך להשמיד מהטלפון בעקבות הודעת ראש הממשלה או שהם עסוקים מכדי לחטט לנו בתיקיות?

״שקרים שקטים שקרים קטנים
בתוך ליבנו ישנים
שטים הם הס על פני הזרם
שטים הם עצומי עיניים

ואור בהיר עולה וצף על פני החדר
אתה יודע מי אני, יודעת מי אתה
הכל בסדר, הכל בסדר

הבוקר בא כבר יום חדש
נצא לדרך
היום נאמר תמיד אמת
עד בוא הערב...״

(אהבה יומיומית/יהודית רביץ)

לא מבינה אנשים שמשקרים כדרך חיים . מאכזב