לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

As far as it can get

לפני חודש. 11 באוק׳ 2020, 8:09

״כשלא אהיה תחשבו עלי?

אם אעלם (יש חורים שחורים בחלל שבולעים מערכות שלמות של כוכבים ואם אני אפגוש פתאום באחד ממסעותי באיזה חור שחור שיבלע אותי,למשל)

האם תזכור? תוציא ספר זיכרון?

אמא, תטפחי עוד קבר בגן המוריק על הגבעה?

האם תגידו שהייתי עילוי? שהייתי חכמה, חרוצה, שמחה ואהובה כמו שאומרים על כל הנבלעים על ידי החורים השחורים?

ומה תעשו בספרים, במוזיקה ובציורים שלי, כשאבלע?

רק לא אזכרה.

מעדיפה שתעשו אורגיה ענקית שישתתפו בה כל האנשים שהיו שלי לפרקים

ושהייתי שלהם בפרקים אחרים.

רוצה, כל אותם ואותן שאני אוהבת שתשתכרו עד אובדן חושים ותשכבו אחד עם השני והשלישי והרביעי עד שתפלו מעולפים

לא רוצה שתחשבו עליי. רוצה שתתמוטטו באפיסת כוחות באנדרלמוסיה של איברים

ותעצמו את העיניים כדי לשוב ולהתעורר.

ואני אסתכל מפסגת החור השחור שבלע אותי

על הפרצופים שלכם

הסחוטים, המיוסרים, המיוזעים,

המעונים , המסופקים, הנינוחים

ה ח י י ם

ואצחק עד כלות.״

.

.

מאת: ורד מוסינזון | דברים שצריכים לעבור.

 

לפני חודשיים. 16 בספט׳ 2020, 16:53

Last thing I remember

I was running for the door

I had to find the passage back

To the place I was before

 

"Relax", said the night man

"We are programmed to receive

You can check out any time you like But you can never leave"

 

לפני חודשיים. 6 בספט׳ 2020, 11:07

אז אחרי הרבה מאוד זמן של עבודה,

השקנו אתמול את האתר של קורבו. 

אני פה כבר לא מעט זמן ויודעת שיש פה סוג מסויים של נוחות ודיסקרטיות ולכן אין לי בפוסט הזה מחשבה או כוונה ואפילו לא תקווה שדיירי הכלוב יעברו לכתוב במקום אחר. 

הפוסט הזה בא להציג מקום נוסף, חדש -

להכיר / לקרוא/להתבטא ולא רק בדסם אלא מיניות אלטרנטיבית, הרשמה למסיבות (שתגמר כבר הקורונה!!) וגלריות תמונות ממסיבות שהיו. 

www.corvo.co.il

 הרשמה בחינם אז אין לכם באמת מה להפסיד :)  

לפני 3 חודשים. 18 באוג׳ 2020, 8:56

זה רק שם מעולה לפוסט הזה כי עם כל האהבה שיש לי לחדירה כפולה... הפעם הכוונה שונה. 

את החלל העמוק שנפתח בגרון שלי ממלאת מועקה אבל זה לא השיר שאצרף לשם שינוי (בוחרת לא למחזר), היום יהיה שיר אחר. #חדירה 1

ברוך הבא לכלוב!

שיעור 1 : freedom is a state of mind 

שיעור 2 : רחוב הנשמות הטהורות זה כאן

שיעור 3: האנונימיות שומרת על הפרטיות (חדירה#2)

שיעור 4: מלנכוליה.... את אהובתי

ואולי פעם עוד ניפגש במקום אחר ובבלוג חדש. המקום שלי פה כבר לא מרגיש פרטי ובטוח כמו שהיה .

You can check out any time you want, but you can never leave.

בינתיים... אני הייתי לילי.

 

לפני 3 חודשים. 15 באוג׳ 2020, 20:47

1.


2.

3.


Next mood swing in 12h

לפני 3 חודשים. 15 באוג׳ 2020, 11:14

אף פעם לא טענתי לשפיות,

סהכ מודעת לעצמי ולפאקים שאני מביאה לתוך כל קשר, לפעמים לומדת שיש עוד חדשים או ישנים שהיו חבויים.

אני קיצונית. הכל שחור או לבן.

אין 50 גוונים של אפור ביניהם.

 

אוהבת עד כלות או בכלל לא. 

יורדת על הברכיים או מסתובבת והולכת בלי להביט לאחור. 

מתגלגלת מצחוק או בוכה יומיים.

בתוך תוכי אני רוצה לאהוב עד הסוף, לאבד שליטה. אני מוצאת שמכשירים ענקיים ומרתפים של ימי הביניים הם סקסיים. סרטי ערפדים בכלל עושים לי את זה ויש לי צורך פסיכי לבדוק גבולות חדשים שעוד לא נגעתי בהם.

אבל איכשהו

אני בוחרת אותם לא ראויים. 

משהו

בתת מודע שלי בוגד בי. דואג שלא אגיע לשם.

 

אז היום קמתי קצת עצובה כשהתוודאתי בפני עצמי על כל זה, אבל יותר מעצובה אני מודאגת מזה שיגמרו לי החיים לפני שאספיק הכל. 

יש שני קולות מאוד מסוכסכים בתוכי ואני תוהה אם אי פעם באמת יהיה שם הסכם שלום (ואם כן אז מתי??)

פעם היה לי ידיד שהיה אומר שאם אשלח בקשה לאקזיסטנס אז אני אקבל מה שארצה. רוחני כזה של אושו אבל זה עבד אצלו. 

אז אני שולחת בקשה ומשתדלת לדייק כדי שהאקזיסטנס שלו לא יצחק לי בפנים אחכ: 

אני רוצה אהבה ענקית - לתת ולקבל ושזה יהיה מאותו אדם.

אני רוצה שהוא יהיה מספיק חכם ומעניין שזה ירטיב אותי

אני רוצה לתת לו לקשור אותי למכשירים ענקיים מעץ וברזל בחדר אפור ולעשות בי מה שהוא רוצה ובלי שיהיה לי הצורך או הרצון לעצור אותו

אני רוצה להסתכל על טיפת דם שנוזלת על הגוף שלי וללקק אותה ושהוא ימצא את זה סקסי

אני רוצה לשכב בשקט כשהוא מצייר עליי ועושה אומנות במחטים, ורוצה שהוא יעריך את המאמץ שלי לשכב בשקט

ואני רוצה הוא יזיין אותי עד שלא יהיה לי כוח בשום תא בגוף ולא ישאר לי קול.

שיגמור בתוכי והזרע שלו יספג בי.

ואחרי כל זה אני עדיין אנשק את כפות הידיים שלו, את הפנים. אלקק את הזיעה מגופו

ונירדם בכפיות. 

אז אולי זה נשמע כמו תסריט של משהו לא מציאותי ושהגזמתי ברצונות ובבקשות. שזו פנטזיה.

אבל הפנטזיה היא שלי ומותר לי לחלום. 

לפני 3 חודשים. 13 באוג׳ 2020, 12:59

התוצאה הראשונה תמיד יוצאת לי אותו הדבר

היתר מחייכות אותי... כי קטע לראות את התהליך בנתונים יבשים

היום:

לפני שנתיים:

לפני 4 חודשים. 7 ביולי 2020, 23:13

כבר לא מעט זמן פה. 

כותבת וקוראת סיפורים של אנשים כמוני- כאלו שמסתובבים כל הזמן במעגלים כמו רוחות רפאים כלואות שנעות לאט מכובד ארועי העבר

ומדי פעם חוות איזה רגע שנותן תקווה לעתיד אחר. רגע קצר וחולף...

 

 

״ברחוב הנשמות הטהורות
הקבצנים פושטים עורות
גורפים כספים פורטים שטרות
חושפים מומים לעשרות
ומנגנים על כינורות

ברחוב הנשמות הטהורות
הפנסים ללא אורות
אזוב וטחב בקירות
הגנבים בחצרות
אוספים בשקט אוצרות

לכל רחוב יש שם פרטי אשר מעיד על טיב יושביו
בכל רחוב תלויים שלטים על צדיקים ללא רבב

ברחוב הנשמות הטהורות
הנערים עושים צרות
ונטפלים לנערות
פותחים תיקים בחקירות מלכלכים את הקירות

ברחוב הנשמות הטהורות
שלחו שלושה למאסר
מפני שלא ידעו מוסר
ועל השלט שהוסר שינו את שם הרחוב הצר
שינו לדרך כל בשר״

לפני 6 חודשים. 9 במאי 2020, 1:44

נראה שימי קורונה חלפו מהר

אולי כי הייתי עסוקה 

ואולי כי ממש נהניתי מהשקט, 

מה׳אין לחץ׳... 

לפחות בחלק הראשון

אי שם בתחילת הדרך נשאלה השאלה:

 מה תעשו ביום שאחרי? ועניתי. 

 

אז נראה לי שהגיע ה pay day 

׳יום התשלום׳ בעברית צחה 

או ׳זרע לבת(ו)לה 

כי בטלה לא הייתי... עבדתי ממש הרבה

ועכשיו כשאני שוב בתולה

והתגנב לעיני דיק פיק מכובד ביותר 

זה בהחלט הזמן לקבל אחד

 (אחר מהתמונה דווקא) 

ולא בגנבה אלא במלוא הדרו

 ׳ויפה שעה אחת קודם׳

 (זה היין מוציא ממני שטויות). 

ולא. זו לא בקשה/הזמנה/תחנונים...

 הרי לכולנו יש חבר לעת צרה - 

כזה שבעת הצורך ישפוך זרע לבת(ו)לה ישר לפה... התגעגעתי😋

 

לפני 7 חודשים. 7 באפר׳ 2020, 22:31

כל שנה אנחנו חוזרים על המשאלה:

״בשנה הבאה בני חורין.״

מסתבר שלמילה יש כוח יותר משחשבנו?

כי כולנו ב׳בחופש׳ כבר לא מעט זמן (או בעצם רובנו , כי יש כמה חיוניים שעדיין עובדים).

אז נכון שלא לזה התכוונו, אבל כנראה גם לא דייקנו בבקשה , ולדייק זה חשוב!

(לא בזמן חחח, אני מאחרת סדרתית)

 

אז מנסה לדייק הפעם:

שהאביב יביא איתו פריחה (לפרחים ועצים),

שהחולים יבריאו,

שהסגר יפתח והחל״ת תיגמר, ונחזור לעבודה ולא לעבדות,

שקורונה תחזור להיות סתם בירה.

שנמצה את עניין המסכים עד סוף הסגר ונלמד להעריך את קיומם של אנשים בסביבתנו הקרובה( פחות מ 2 מטר) ולהעריך את חשיבותו של המגע.

שנזכור להגיד תודה לצוותים החיוניים שסיכנו את עצמם בשביל שנמשיך לחיות גם בימי קורונה.

שנבין ונפנים את הדברים הטובים שקרו לסביבה בתקופה שהאטנו את קצב החיים ופגענו פחות בטבע,

שהמחלה שמקשה על הנשימה תזכיר לנו להעריך את האויר שאנחנו נושמים ולזהם אותו פחות.

ושנזכור, שלמילה יש כוח... כלשהו.

גם אם זה רק ׳ספק נכון׳ , נזכור את זה בכל פעם שאנחנו כועסים ו׳מאחלים׳ משהו למישהו, באותה מידה שנזכור לדייק כשאנחנו מבקשים משהו לעצמנו.

חג אביב שמח🌸