״כשלא אהיה תחשבו עלי?
אם אעלם (יש חורים שחורים בחלל שבולעים מערכות שלמות של כוכבים ואם אני אפגוש פתאום באחד ממסעותי באיזה חור שחור שיבלע אותי,למשל)
האם תזכור? תוציא ספר זיכרון?
אמא, תטפחי עוד קבר בגן המוריק על הגבעה?
האם תגידו שהייתי עילוי? שהייתי חכמה, חרוצה, שמחה ואהובה כמו שאומרים על כל הנבלעים על ידי החורים השחורים?
ומה תעשו בספרים, במוזיקה ובציורים שלי, כשאבלע?
רק לא אזכרה.
מעדיפה שתעשו אורגיה ענקית שישתתפו בה כל האנשים שהיו שלי לפרקים
ושהייתי שלהם בפרקים אחרים.
רוצה, כל אותם ואותן שאני אוהבת שתשתכרו עד אובדן חושים ותשכבו אחד עם השני והשלישי והרביעי עד שתפלו מעולפים
לא רוצה שתחשבו עליי. רוצה שתתמוטטו באפיסת כוחות באנדרלמוסיה של איברים
ותעצמו את העיניים כדי לשוב ולהתעורר.
ואני אסתכל מפסגת החור השחור שבלע אותי
על הפרצופים שלכם
הסחוטים, המיוסרים, המיוזעים,
המעונים , המסופקים, הנינוחים
ה ח י י ם
ואצחק עד כלות.״
.
.
מאת: ורד מוסינזון | דברים שצריכים לעבור.