כל שנה אנחנו חוזרים על המשאלה:
״בשנה הבאה בני חורין.״
מסתבר שלמילה יש כוח יותר משחשבנו?
כי כולנו ב׳בחופש׳ כבר לא מעט זמן (או בעצם רובנו , כי יש כמה חיוניים שעדיין עובדים).
אז נכון שלא לזה התכוונו, אבל כנראה גם לא דייקנו בבקשה , ולדייק זה חשוב!
(לא בזמן חחח, אני מאחרת סדרתית)
אז מנסה לדייק הפעם:
שהאביב יביא איתו פריחה (לפרחים ועצים),
שהחולים יבריאו,
שהסגר יפתח והחל״ת תיגמר, ונחזור לעבודה ולא לעבדות,
שקורונה תחזור להיות סתם בירה.
שנמצה את עניין המסכים עד סוף הסגר ונלמד להעריך את קיומם של אנשים בסביבתנו הקרובה( פחות מ 2 מטר) ולהעריך את חשיבותו של המגע.
שנזכור להגיד תודה לצוותים החיוניים שסיכנו את עצמם בשביל שנמשיך לחיות גם בימי קורונה.
שנבין ונפנים את הדברים הטובים שקרו לסביבה בתקופה שהאטנו את קצב החיים ופגענו פחות בטבע,
שהמחלה שמקשה על הנשימה תזכיר לנו להעריך את האויר שאנחנו נושמים ולזהם אותו פחות.
ושנזכור, שלמילה יש כוח... כלשהו.
גם אם זה רק ׳ספק נכון׳ , נזכור את זה בכל פעם שאנחנו כועסים ו׳מאחלים׳ משהו למישהו, באותה מידה שנזכור לדייק כשאנחנו מבקשים משהו לעצמנו.
חג אביב שמח🌸
