האגדה:
"לפני שנים רבות חי נרקיסוס, עלם חמודות שהיה בנם של אל הנהר ונימפה. נרקיסוס, היה מחוזר מאוד בשל יופיו המיוחד, אולם דחה את החיזורים והתנכר לעלמות. לאחר שדחה בזלזול את הנימפה אכו, שהתאהבה בו נואשות, הענישו אותו האלים על יהירותו ואכזריותו והטילו עליו קללה: הוא לעולם לא יוכל לאהוב אלא רק את עצמו.
נרקיסוס טייל ליד אגם והתכופף לשתות מים. כשראה את דמותו משתקפת במים התאהב נרקיסוס בעצמו ולא יכל לנתק את מבטו מבבואתו - עד שמת.
האגם הפך מר, ופיות ההרים באו לנחמו: "אבלך מובן לנו. הן נרקיס היה יפה תואר".
"האמנם?" שאל האגם.
"מי כמוך יודע זאת? אותך היה מבקש, והיה שוכב על שפתך ומסתכל בך, ובמראה של מימך היה משתקף יופיו".
ענה האגם: "אבל אני אהבתי את נרקיס כי בשעה שהיה שוכב על שפת המים ומסתכל בי, תמיד ראיתי איך בעיניו משתקף יופיי שלי".
אולי כולנו נרקיסיסטים במידה מסויימת.
ובכל זאת, המילה הזו נשמעת כמו מילת גנאי כשמשתמשים בה ובדרך כלל מיוחסת רק לצד ה׳חזק׳ 🤔
סתם מחשבה...