As far as it can get

• "בוקר טוב!" אמר הנסיך הקטן.
  "יש לך כובע משונה".

"זה כובע להגבָּהַה. זה להגבהה לאות הוקרה, כאשר אנשים מריעים לי. לרוע המזל איש לא עובר כאן."

• "אה, כן?" אמר הנסיך הקטן, שלא הבין על מה הוא שח.

"מחא כפיים", אמר לו האיש הרברבן.

הנסיך הקטן מחא כפיו, והאיש היהיר הגביה את כובעו בענוותנות, לאות הוקרה.

• "זה יותר משעשע מאשר הביקור אצל המלך," אמר בליבו הנסיך הקטן.

הוא שב ומחא כפיו, והרברבן שוב הגביה את כובעו.

בחלוף חמש דקות של תרגול, הנסיך הקטן התייגע מן המשחק החד-גוני.

• "ומה צריך לעשות כדי שהכובע יונמך?" הוא שאל.
  אבל הרברבן לא ענה. רברבנים לא שומעים כלום מחוץ למחמאות.

"האם באמת אתה מעריץ אותי מאד?" חקר את הנסיך הקטן.

• "מה פרוש 'מעריץ' "?

"להעריץ פירושו להכיר בכך שאני האדם הנאה ביותר, הלבוש בצורה ההדורה ביותר, העשיר ביותר והפיקח ביותר על פני הפלנטה."

• "אבל אתה לבדך בפלנטה זו!"

"רָצֵה אותי בבקשה, הערֵץ אותי בכל זאת."

• "אני מעריץ אותך," אמר הנסיך הקטן, מושך בכתפיו,
  "אבל למה זה חשוב לך?"
  
  והוא פנה לדרכו
• "מבוגרים הם ללא צל של ספק מוזרים", חשב, שעה שהמשיך במסעו.

אנטואן דה סנט-אכזופרי: הנסיך הקטן

מחשבות על יחסי שליטה ובכלל...