לפני 5 שנים. 4 בפברואר 2019 בשעה 6:05
האמת היא...
שכל היום הזה גדול עליי.
אני אמורה להיות שמחה, ואני מתה מפחד, ולא כי אני לא אסתדר.
כי החלום שלי מתרחק.
אני קשתית. אוהבת את החופש שלי ויש לי קושי להתחייב. הנה אמרתי את זה בקול רם!
כל מה שרציתי זה לטייל בעולם. לא בית ולא משפחה ולא עבודה מסודרת. רוצה קראוון ולהיות בתנועה ולראות מקומות חדשים ותרבויות שונות.
אז איך זה שאני תמיד מוותרת על עצמי ודוחה את החלום שלי? אולי כי יש כל כך הרבה קולות סביבי שאומרים לי מה אני צריכה ומה טוב לי ושהחלום שלי לא הגיוני ובטח אף פעם לא יתממש.
אבל הי.... תמיד אפשר לסגור הכל ולברוח נכון? שום דבר לא חייב להיות לנצח.
אז אם אני דוחה בחמש שנים...
ולא ויתרתי על החלום
למה זה עדיין ממש מפחיד?
