הפוסט הזה חריג בבלוג שלי שבמקורו נועד רק לפרסם סיפורים שכתבתי. אבל לאור מה שאני פוגש כאן לאחרונה אני רוצה להביא את התפיסה שלי את עולם השליטה. תפיסה שהולכת ומתרחקת מהמיינסטרים שבכלוב.
כל תגובה שמכוונת לערער על זכותי ו/או יכולתי לעשות את מה שאני כותב עליו כאן תימחק. המעטים שמכירים אותי יודעים שאני יכול, כל האחרים יצטרכו פשוט להאמין או להביע את אי האמון שלהם במקום אחר.
מדברים הרבה בכלוב על ההתמסרות של הנשלטת לאדונה. אווזות פותות מלהגות פה הבלים כמו "אני נותנת לך אותי. תצליף בי, תכאיב לי אני אשא את כאבי בגאון בשבילך. תשתמש בי כרצונך אינני אלא אסופת חורים לשימושך..." ושאר דברי להג ריק כגון אלו.
זו לא שליטה. משחקים? אולי... שליטה זה לא.
ממעטים לשים לב כאן למחויבות האדירה ששולט עומס על כתפיו כשהוא לוקח אחריות על אישה שמבקשת להיות נשלטת. גם שולטים, גם נשלטות, ממעטים לשים לב לכך. אולי משום שרבים כל כך לא באמת מתכוונים באמת לשליטה. משתמשים בז'רגון אך ללא כל כוונה לצקת משמעות ותוכן של שליטה, אלא רק מן משחק כזה.
אין אדם יכול לתת לזולתו אלא את מה שברשותו ולכן אין אישה יכולה למסור את השליטה בה, לפני שרכשה לה שליטה כזו. אישה שמנוהלת על ידי פחדים, חששות, מוסכמות והעדפות אינה חופשיה עדיין למסור את השליטה בה מכיוון שאין לה את השליטה הזו, היא מנוהלת.
שולט הגון, כשהוא אומר לאישה שפגש: "אני אהיה לך אדון" צריך שיהיה כל כולו מושקע בחשיבה איך להוביל אותה. אני אם וכאשר אני לוקח לי אישה לשפחה אני מתכוון להוביל אותה אל המקום הטוב ביותר שהיא יכולה להיות בו. זו ההתחייבות שלי כלפיה (בין אם נאמרה במילים ובין אם לאו). יכול שולט לבחור לו מטרות אחרות ויעדים אחרים אליהם הוא בוחר להוביל את מי שנתנה עצמה בידיו. אך בין אם כך ובין אם אחרת, מרגע שנתנה אישה עצמה בידיו של אחר ואמרה לו: "אתה אדוני", הוא אחראי לה. אחריות מלאה. זו המהות של קשר שליטה. ועכשיו תפקידו של האדון לחשוב איך לעשות את דרך החתחתים הזו שבחר להוביל בה את האישה שאיתו, לאפשרית עבורה.
בשביל זה השולט צריך להכיר אותה, לאמן אותה, ללמד אותה, לשבור את הרגלייה ותפיסת עולמה המזיקים לה (אם יש כאלו) וללמד אותה הרגלים ותפיסת עולם חדשים, שיובילו אותה אל המקום שבו היא רוצה להיות. גם אם לאישה נדמה שכל רצונה הוא להיות שם בשביל לשרת ולענג אותו, עדיין על השולט [גם אם היעד שהוא בוחר זה לשעבד את האישה לטובתו, לשימושו ולרצונו (מטרה בזויה לדעתי)], עליו להוביל אותה וללמד אותה את הדרך לשם.
חייבת האמת להאמר, מעטים מאלו המכתירים עצמם כ"שולטים" רוצים בכלל להכנס עמוק כל כך אל עולמה של הנשלטת שפגשו כאן. רובם מוכנים להסתפק בכך שתסתום את הפה ותפתח את הרגליים. רק מעטים מתכוונים באמת להוביל וללכת עם הנשלטת שלהם בדרך הקשה הזו אל היעד שבחרו לה, לפעמים בעצה אחת איתה. גם מתוך אלו שרוצים בזה, לא לכולם יש את הידע והיכולת לעשות זאת. אך מרגע ששולט מרשה למישהי לקרוא לו "אדוני" עליו להיות כל כולו עסוק בהובלתה. נדרשים לו כל כוחו, חכמתו, תבונתו וסבלנותו (ובוודאי עוד תכונות שאני לא זוכר למנות עכשיו) כדי להעביר אותה את המסע המופלא הזה בדרך אל עצמה. אל המהות האמיתית שלה, גם אם הנסתרת ממנה לעת עתה, כדי שתוכל להגיע למקום שבו תוכל לבחור באמת אם לתת את עצמה.
כי רק מהמקום בו יש לך היכרות, הבנה וידיעה של המהות שלך ושל עולמך הפנימי, את יכולה באמת למסור את עצמך. לא במובן של ליפול לזרועותיו החסונות של האדון שלך אלא במובן העמוק שאומר: "אני לא זקוקה לך. אני חזקה מספיק לעמוד זקופה על שתי רגלי ואני בוחרת לכרוע מולך ברך ולהגיש לך את עצמי".
