שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

שקט מבורך

החכמים קראו לזה החשיכה הנצחית
אבל זה הפחיד את ההמון
אז קראו לזה האור הגדול
אבל החכמים לעגו לשם אגדת הילדים

החיים נכנסו למסלול קבוע
הולך וחוזר
ורק השיחרור באמצע נשכח
לפני 16 שנים. 12 בינואר 2008 בשעה 20:07

זה לא תמיד הולך ביד נוקשה
יש גם זמן לרוך
ועם כל ליטוף שלך עם כל התחבוקות
אני מרגישה שמחה
אני יודעת שזאת הבחירה הנכונה ביותר שבחרתי
ואני עדיין מרחמת עליו

הוא שנשאר בצד מתבונן בי
הוא שמנסה להפסיק לאחוז בי
ותמיד אני חוזרת על מחשבתו משתלטת עליו
לילתיו תמיד מסוייטים בדמותי הענוגה

אז אני יודעת שזה לא היה מתאים באמת
ואני יודעת מה טוב לי
ואני יודעת שאי הצלחה לא היה טוב לשינינו

אבל איך אני לא יוכלה שלא לרחם עליו
הוא שלפני שנים רבות, היה הראשון לאהוב אותי
אהבה שאין בה תנאים...

בדיוק אותה אהבה שממלאת את לבך


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י