|
|
|
מסדרון ארוך וצר מפריד בין המציאות לבין היכן שאנחנו עכשיו.
ואת המקום הזה אני מבינה הרבה יותר מאותה.
המזדרון ארוך ויש לנו זמן גם עד שנצליח לחצות חזרה
אני יודעת שנחזור
כול אחד מתלבט, ותמיד נציץ...
אבל כרגע יש עוד בין הצלילים, בין האפלה ,בין הדרכים.
חיוך מהוסס וסקרנות כמו של ילד.
הבלונד שלו נראה כל כך נהדר והקולר הורוד החמיא לו נורא
היו לו כבר שלושה כלבים אז הוא הסתדר נפלא עם להיות הרביעי.
הכול היה חדש לו הצאתי משקית לאט כמו ילדה שמראה מתנה חדשה
כל פעם קצה אחר של הסרט.
משהו ישן שלא ראיתי הרבה זמן נצץ כשהוא ציין
שהיד שלי יותר מכאיב מהשוטים מעין גאווה מגונה.
כשסיימנו הכול
כרבלתי אותו נותנות לו זמן להרגע, הזנב הלא קיים שלו התנפנף כששוב הוא חיכה לאישורי
נדהם למדי מכול החוויה.
הוא עזר לי להתלבש מחדש
לא לפני שמחאה קשות על כך שאני צריכה ללבוש בגדים.
feeling numb dear?
אני חושבת שזו הפעם הראשונה בחיי שאמליץ על סרט צרפתי,אבל אם כבר אני ממליצה עליו בחום.
סרטו של הבמאי רומן פולנסקי, "ונוס בפרווה"
(5 נקודות לחמשת האנשים שזכרו את הספר של דה סאד.)
זה התיאור על הרשמי:
"יום ארוך עבר על תומאס, מחזאי תיאטרון אשר עמל על עיבוד חדש לרומן השערורייתי "ונוס בפרווה" מהמאה ה-18. שעות רבות של אודישנים לא הניבו תוצאות ודווקא ברגע בו החליט לפרוש לביתו, נכנסת לתאטרון שחקנית מסתורית. המפגש הגורלי יוביל אותם לאודישן יוצא דופן שיימשך עמוק אל תוך הלילה."
נוכח ההצהרה הזו אני חייבת לציין כבר מעכשיו, זה לא פורנו, כן יש בזה אירוטיקה אבל לא פורנו מצטערת בשבילכם.
שימו לב, זה פועל בכמה רמות: זה סרט על אודישן על הצגת תיאטרון שמבוסס על ספר.
הדבר היפה, זה שבמעט מאוד אמצעים (שזה כנראה הדבר שהכי הזכיר לי את לימודי תאטרון) זה מצליח לעשות את זה.
זה לא לוקח הכל בקלות, וזה שואל שאלות על כל השלושה מצבים, זה יורק לבאר ולא מפחד להגיד דברים קשים
זה סרט קינקי קצת, אנטלגנטי הרבה...וזה סקסי בעייני.
אני לא יכולה לספר לעצמי את כל המשמעויות שלי
אני יכולה לחוש אותם
ובחושים האלו אני מעבירה לכם
אין לי רצון שתפתרו את החידה
אבל אני נהנת מהחיפוש שלכם
ומעטים הם חידות שאני מחפשת
מעטים אך קיימות
הכרבול שלך
החיוך ככל שאנחנו קרובים
ההתנשמות הקלה כשאני נושפת באוזן
ההתנשמות הכבדה כשאני נושכת ומסמנת את הצוואר
התחינות הנפלאות שלך כל יתר הלילה
אני אוהבת את הדרך בה החושים שלי מתחדדים
בעוד אני מרגישה את הראש התמיד קר והגיוני שלך מתמוסס תחת מגע ידי
השתנקות של הפתעה כשאנו נמצאים במקמות שבו עלולים לראות אתנו
סיכון, אבל רק קצת...
והראש המתוחכם שלך מאבד את היכלות שלו לחשב.
אני מרגישה איך תחושת החושים שלי מתחדדים
איך כל מגע שלי בך ניהיה יותר ברור, ואני שמה לב לכל נשימה, כול תחושה, כל נשיכה
של גופך.
אני צדה עם חיוך ואת לרגע יוצאת מציניות דוממת
וחייה, פוחדת כמו חייה במרדף וחיה כמו שאת לא תמיד מעזה
אט אט מתמכרת לקצב ומגיבה עם שלך.
אני אוהבת את השיחות שלנו ביחד,
את הסטיות ואת החיבוק שלנו אחרי.
המוח שלי לעיתים לא נדירות הוא יער של מחשבות
רק שלפעמים מרוב שהם בכול מקום וכיוון
אני כבר לא יודעת מה לחשוב
ולצערי ההכי נורא הוא
שאני גם במצב הזה אני לא יכולה להפסיק לחשוב.
שמלה חדשה מתנה
עגילים חדשות מתנה
נעלים חדשות מתנה מעצמי
מסכה ישנה שעדיין נראת נהדר
היה לי שבוע טוב,
אני רציתי להשוויץ בו בלי לפרט.
אולי אכתוב פוסט עמוק יותר אחר כך.
בנתיים living the american dream
מוציאה את הקרח לשים על ראשי בחום הבלתי אפשרי
וממהרת לשים אותו לאחר כמה שניות בלהבה
לוקחת את דמעות הקרח, לרוויה.
נראת כמו כולם
אבל הולכת על הדרך שלא לקחו הרוב
בשעה שאני נראת כמעט כמו כולם
אני תוהה האם גם לי זה יעלה בראש?
