שקט מבורך

אורות הלילה מעירים על עורות הלילה

אני מחפשת אחר היווצרות צללים על הגוף

חיוך מונצח לרווחה מופנה לכל עבר מסכה אחרת

הזמן זז מהר הפעימות הולכות לאיטן

החלל נראה כאילו הוא עושה אפקט מטריקס

ואני לומדת לנשום 

ולשאוף

החורף החזיר לי את הגון ואני מעט רגועה יותר...

העור שלי עלה בגוון אחת מעל החיוורון ולאחר 26 שנות חרסינה 

זה חדש לי

החורף הזה בא לי בטוב

ריח של מוות באוויר

עוד מישהי מתה

לעיתים נראה לי שלא משנה כמה אאחוז

באנשים הם ילכו תמיד בסוף

עד אותו כאב שבו אני ילך

ובכול זאת החורף בא לי בטוב מרגיעה אותי

נותן לגיטמיות לעצבות ומין שמחה מוזרה

מילים מסתובבות בראש שלי שנים אחרי שנאמרו

אני מריצה רגעים לאחור משוועת לדעת מה הניחוחות היו 

פוחדת בצורה כמעט קיומית שהמראות יעלמו עם הזמן

אבל המילים תמיד ילחשו ללב שלי

תמיד יהיו שם, תמיד

לא שבכלוב המושג חופש כזה מוכר או רלוונטי

no rest for the weeked

i should know...

ונכון שזה לא התאריך הנכון לילדים החדשיים 

אבל זה התאריך הנוסטלגי שלי

אז לכבוד הראשון לספטמבר אני מעלה את השיר הזה

ומודיע על תחרות חסרת פרסים של שיר "חזרה לבית ספר קינקי"

מכירים כזה, תכתבו\ תלנקקו בתגובות

יום אחד אני אולי אבין

למה כל חרדי שבא ורואה שאני אישה

מייד מחליט שהוא חייב לזכות את נשמתי.

מייד מחליט שעם אני אישה, אני חלשה,עדינה ומעוורים אותי.

לא מסוגל לחשוב שאני נהנהת להיות עצמאית.

לא, הרי לפי "תורתו הקדושה" אני לא יכולה להיות מאושרת בלי מטאטא ביד ועשרה ילדים.

האמת פשוטה, אם הוא היה מאמין במלימטר למה שהוא מאמין

הוא לא היה באתר הזה.

הוא יכול למכור לעצמו כול לוקש שבעולם

הוא כאן מחרמנות 

ועם הייתי במטבח הוא בחיים לא היה מסתכל עלי.

אנשים יקרים בוא נבהיר משהו, אל תבזבזו זמן על הנשמה שלי

היא עשויה משדים ואללים מיתלוגים היא בזה לספר התורה שקדוש עבורי

בערך כמו שקדוש ספרון "התזונה נבונה במקדונלד" לספורטאים

והיא כנראה מעדיפה להסתכן בשריפה עם השטן מאשר בהקשבה לעוד גבר שחושב שהוא יודע הכול.

אני מוצאת שמאוחרי האימג של הסיפרות
אני עומדת הרבה יותר שעות
מאשר אי פעם עמדתי מול המראה.

אני אוהבת אופנה,
ולמרות זאת מאחורי המילים האינטימיות
אני יכולה לברוא דמות שלמה.

אני חושבת שאני אוהבת את הציור כאנטי תזה לאותם ערכים שלימדו אותי
הציור לעולם לא יצא כמו בראש הפרקציונסטי שלי.
וזה הכאוס ,חוסר הסדר, והתמדדות עם מה שיש לעומת "מה שצריך"
שבדרך עוזרת לי להבין מי אני.

חברה שלי טענה פעם שאני נרקיסטתית ובגלל זה אני מציירת המון דיקנות עצמאיים
האמת שאני די לא סובלת את עצמי.
אני מציירת בעיקר את עצמי משתי סיבות
1. אני לא מכירה אנשים אחרים כל כך לעומק
2. אני לגמרי לא בטוחה מי אני , אני רק יודעת מי הם החלקים באישיות שאליהם אני מתייחסת באותו רגע
בעיניי לפעמים אין יותר זר מאשר לצייר את עצמי.

אבל אין לי ספק שאם הזמן אני גם אצייר עוד רבים אחרים

חבר טוב ביקש ממני לנהל את מסיבת הרווקים שלו.
כן, גם אני מופתעת מזה.
אבל בסופו של דבר,
הוא לא מכיר ראש יותר כחול משלי.

ועכשיו אני צריכה או למצוא שתי חשפניות
אחת שחורה עם מראה אקזוטי
והשנייה גינגית עם שיער מתלותל.

או לחלופין מקום בסגנון המולאן רוז בישראל.

אני די מתרגשת מעולם לא יצא לי לארגן לפני מסיבת רווקים.
המלצות?

גופך מוצף בריח הפרחים, ואנחנו משחקות על הגבול.
אני מתמכרת למגע ידייך , ואת מתמכרת לראשי המטיח את עצמו קרוב לחזך.
ואנחנו משחקות ב21 שאלות של עד כמה מותר, ומה בעצם אסור.
ואנחנו שתינו צעירות, ואנחנו שנינו עתיקים.

כמיהה, מגע .

אבל בסוף היום, רק הזיכרון הוא שנשאר.

מתוך שיחה שלי עם אמן אתמול:

"את עלולה לחלום עליו הלילה"
"זה בסדר אני לא מפחדת משדים"
"חוץ מזה אתה עלול לחלום עלי הלילה"

אני יודעת שזו יצירה טובה כשאני מבינה שכמו מונה ליזה קטנה משלי, לאן שלא הלך בחדר
הציור הזה מסתכל עלי.
אני גאה ביצירה הזו כל יום חולמות על המגע הבתולי הראשון שלה עם השמן אך מפחדת
שהתרגשות שלי תביא ליותר מידי הגזמה ותהרוס משהו באינטמיות בין הצבע לבד.
למרות זאת עמוק בפניםאני יודעת שהיום אני אתחיל
דחית את הציור הזה יותר מידי זמן
התשוקה למגע הבד אוכל אותי מבפנים

כן תשוקה, דבר כו יפה וחם
למה אני מצליחה להרגיש אותה רק כשגשם וקור בחוץ?
למה אני מצליחה להוציא את רגש התשוקה בעבודות האמנות
אך מרגישה כי היא אבדה לי מחיי?, מרגישה זרמים שלה רק ברגעי נוסטלגיה שקטים.

ומן הצד השני אני עדיין אני חווה את עצמי כיצור אירוטי
החידות שלי לא פתורות בעיני עצמי

אני צריכה לשאול אותו באמת על מה הוא חלם...