שקט מבורך

מתוך שיחה שלי עם אמן אתמול:

"את עלולה לחלום עליו הלילה"
"זה בסדר אני לא מפחדת משדים"
"חוץ מזה אתה עלול לחלום עלי הלילה"

אני יודעת שזו יצירה טובה כשאני מבינה שכמו מונה ליזה קטנה משלי, לאן שלא הלך בחדר
הציור הזה מסתכל עלי.
אני גאה ביצירה הזו כל יום חולמות על המגע הבתולי הראשון שלה עם השמן אך מפחדת
שהתרגשות שלי תביא ליותר מידי הגזמה ותהרוס משהו באינטמיות בין הצבע לבד.
למרות זאת עמוק בפניםאני יודעת שהיום אני אתחיל
דחית את הציור הזה יותר מידי זמן
התשוקה למגע הבד אוכל אותי מבפנים

כן תשוקה, דבר כו יפה וחם
למה אני מצליחה להרגיש אותה רק כשגשם וקור בחוץ?
למה אני מצליחה להוציא את רגש התשוקה בעבודות האמנות
אך מרגישה כי היא אבדה לי מחיי?, מרגישה זרמים שלה רק ברגעי נוסטלגיה שקטים.

ומן הצד השני אני עדיין אני חווה את עצמי כיצור אירוטי
החידות שלי לא פתורות בעיני עצמי

אני צריכה לשאול אותו באמת על מה הוא חלם...