לפני 12 שנים. 18 במרץ 2012 בשעה 21:22
אני מוצאת שמאוחרי האימג של הסיפרות
אני עומדת הרבה יותר שעות
מאשר אי פעם עמדתי מול המראה.
אני אוהבת אופנה,
ולמרות זאת מאחורי המילים האינטימיות
אני יכולה לברוא דמות שלמה.
אני חושבת שאני אוהבת את הציור כאנטי תזה לאותם ערכים שלימדו אותי
הציור לעולם לא יצא כמו בראש הפרקציונסטי שלי.
וזה הכאוס ,חוסר הסדר, והתמדדות עם מה שיש לעומת "מה שצריך"
שבדרך עוזרת לי להבין מי אני.
חברה שלי טענה פעם שאני נרקיסטתית ובגלל זה אני מציירת המון דיקנות עצמאיים
האמת שאני די לא סובלת את עצמי.
אני מציירת בעיקר את עצמי משתי סיבות
1. אני לא מכירה אנשים אחרים כל כך לעומק
2. אני לגמרי לא בטוחה מי אני , אני רק יודעת מי הם החלקים באישיות שאליהם אני מתייחסת באותו רגע
בעיניי לפעמים אין יותר זר מאשר לצייר את עצמי.
אבל אין לי ספק שאם הזמן אני גם אצייר עוד רבים אחרים
