שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

שקט מבורך

החכמים קראו לזה החשיכה הנצחית
אבל זה הפחיד את ההמון
אז קראו לזה האור הגדול
אבל החכמים לעגו לשם אגדת הילדים

החיים נכנסו למסלול קבוע
הולך וחוזר
ורק השיחרור באמצע נשכח
לפני 15 שנים. 5 בדצמבר 2008 בשעה 15:00

כואב לי כל יום מעט פחות אבל כואב לי
כל פעם שמדברים איתי על אהבה
אני נוגעת בלב שלי
הוא לא נמצא שם שלם זה רסיסי רסיסים בתוך שקיק
אני אוחזת אותו בידי ודם נפצע
אני מלקקת את הדם בשפתי
וממשיכה להחזיק

לא לזה הם קוראים אהבה עצמית נכון?


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י