שקט מבורך

קריס קרוס - גם לי הי הפעם שיר על קופסאות:

קופסאות

מכין קופסאות ריקות למלא בהם אותך
למלא בהם אותי
לשבוע

ואת, חולפת כאויר
אישון מבטי מעתיק את דמותך

נושם אותך מלוא חזה
בולע את טעם קיומך
אוסף וממלא

ובבוקר, מקיץ אל העדרך
פותח את קופסאותיי,
ואת בהם,
אינך

הגבירה לילי - השיר שלך הרבה יותר מיני והרבה יותר אירוטי, מאוד אהבתי

הדבר היחיד שדומה בשירים זה שבשינהם מבינים שלא ניתן להכיל ישיות בקופסא
ועכשיו נשאל האם ניתן להכיל אותם בכלוב...

קריס קרוס - רוב תודה

ובאשר לכלוב, זו בעצם קופסא עם חרכים
מקום שמכיל
אבל הכל זמני
תמיד זו ישות
בצד השני

הגבירה לילי - וכך בעצם האסיר עמוק בלבו הוא חופשי

אלא אם כן בחר אחרת..

קריס קרוס - לגמרי :)

קשקש​(מתחלף) - אולי כי הלב נמס ודביק. והחוטים המקשרים נשארים במקומם גם אם סוגרים עליהם את הדלת.
ויש גם דלתות נעולות לצמיתות. איך אוהבים למרות האובדן?
אם יום אחד תהפכי לאלילה אין זו תהיה אלה אהבה עצמית, כי את תכילי בתוכך הכל.

הגבירה לילי - זוהי שאלה טובה אנו אוהבים למרות האובדן
מכיוון שיש תקווה על זו ננעלה תיבה שלמה מלאה ברשעים אך היא פרצה לה החוצה בכוח

התקווה הנאווה ולעיתים המשקרת.

אלת האהבה עצמית יש בזה מן ההאגויזם אבל בחברה שלנו זה לא בהכרח דבר רע

חיבוק?

קשקש​(מתחלף) - קחי חיבוק רטרואקטיבי של שלושה ימים

רשע ננעל מתוך אי-כנות. אבל החברה מחייבת. לא רק בחברה שלנו בכל מקום. יש אגואיזם. תקווה משמעותה כיבוש (אני טועה?) ונעילה משמע סלקציה/הפעלת כוח. אבל מאיזה מניע? הייתי אומר שאם את רשעה בעצמך זה לא הוגן לפחד מרשעים.

הגבירה לילי - חיבוק לאלוני

יקרי יש במילים שלך תמיד יופי
אני נהנת לקרוא את התגבות שלך כאן

לאחרונה אני מפחדת פחות מן הרשעים ויותר מעצמי
כך שיש משהו בדברייך