שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

שקט מבורך

החכמים קראו לזה החשיכה הנצחית
אבל זה הפחיד את ההמון
אז קראו לזה האור הגדול
אבל החכמים לעגו לשם אגדת הילדים

החיים נכנסו למסלול קבוע
הולך וחוזר
ורק השיחרור באמצע נשכח
לפני 15 שנים. 20 במרץ 2009 בשעה 11:35

אתה יפה ,
מה שעניין אותי היו פנייך
המשתנות עם כל קו אור וכל צלילות של חושך
כשצחקתי לא פחדתה ממני, וזה לשעצמו היה מעניין

שריטות עמקות ילוו אותך משם


כשהחזקתי את חבל הקטיפה וחייכתי
ניצוץ הבזיק ברשעות בעיניי, רק אז פחדתה ממני
רק מאוחר יותר כשנשעתי מאחוריך כורכת את החבל ונושכת את צווארך
רק אז הבנתי שצדקתה
הייתה צריך לפחד

שריטות עמקות שנוצרו בלילה קצר

לילה יורד על עיר מסריחה
בחדר קטן עם ירח מלא
רק אני ואתה
נלחמים כשני שדים
במירוץ של אריות
מי ינצח לא באמת חשוב
אנחנו פשוט לא רוצים להפסיד

שריטות עמקות יוותרו לך ממני
אני יודעת כמה על גופך
השאלה האמתית היא כמה בפנים?

קשקש​(מתחלף) - קראתי את זה שוב אהבתי את ההתייחסות לאישיות המגוונת שיש, אפילו בפנים עם הבעה סטטית
וזה מגניב איך שפירקת את היחסים לבסיס ה"נורמאלי" לקראת הסוף אבל סיימת בתיסבוך הנפשי הבלתי נמנע.
לפני 15 שנים
הגבירה לילי - אני שמחה שאהבת את זה ושהשקעתה זמן בניתוח כל כך מעניין
לפני 15 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י