שקט מבורך

"גברתי עשית משהו נורא"
"מה?" שאלתי מתפלא מהחרדה שבקולה
"היית ..." היא מסמיקה קשות
"את גורמת לכך שרק לשמוע את קולך מעורר אותי"
חייכתי מאוזן לאוזן

"טוב אני מניחה שזה התופעת לוואי של חגורות עור איטלקית"
"אולי" היא חשבה מחוייכת מעל הקו

"אגב אם את רוצה אני ארביץ לך שוב אני לא צריכה שום תירוץ
אז מספיק לרחם על עצמך ותתחילי לעבוד" וכך שוב אני נותנת לה מטובציה
לעשות משהו עם עצמה, לשמחתי יותר מדבר אחד