שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

שקט מבורך

החכמים קראו לזה החשיכה הנצחית
אבל זה הפחיד את ההמון
אז קראו לזה האור הגדול
אבל החכמים לעגו לשם אגדת הילדים

החיים נכנסו למסלול קבוע
הולך וחוזר
ורק השיחרור באמצע נשכח
לפני 19 שנים. 4 ביוני 2005 בשעה 9:54

לא מזמן מתה אמא של ידיד ילדות שלי אותו אני מכירה זמן רב
בהתחשב בתקופה בא אנו חיים
אין לי ספק כי גם אם היא לא נמצאת בשום מקום
היא נמצאת במקום טוב יותר

ולכן אני לא מבינה אם היא נמצאת במקום טוב יותר
למה זה כל כך כואב

זארטוס - אין זה משנה מה קורה מעבר למוות. אם יש או אין זה ויכוח של התבונה, של הדעת שרוצה להבין הכל.
החוסר והכאב שמרגישים מי שעדיין חיים הוא אינו דבר תבוני כלל וכלל, לא מעניין אותו מה יש אחר כך. מה שמעניין אותו זה החלל שנפער ונוצר פה בחיים שלנו, בעולם שלנו.

שלא ידע עוד צער
לפני 19 שנים
הגבירה לילי - תודה לך
לפני 19 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י