משהו על נעליים, אני לא טוב בשמות

אני נכנס לאתר הזה כל יום. לפחות פעם אחד. 

קורא סיפורים, צופה בתמונות. מאונן, איך לא. 

אבל בעיקר מקנא. 

כי גם אני רוצה. 

גם אני רוצה שתהיה לי נשלטת חמודה שתלבש בשבילי ביריות ועקבים. 

גם אני רוצה לשלוח לה מסרים גסים במהלך היום ולדרוש ממנה לאונן בשירותים בזמן העבודה. 

גם אני רוצה להלביש אותה כרצוני ואז לזיין אותה כל הלילה. 

גם אני רוצה ללכת למועדון ולהציג אותה לכולם (למה שרק אני אקנא?), ואז אולי לתפוס לנו עוד איזו נשלטת ולזיין את שתיהן. 

אני רוצה את כל מה שאני קורא, את כל מה שאני רואה, לעצמי.

רוצה כל כך חזק שבא לי לבכות. 

ואז אני גומר, ולפתע נזכר. 

שיחסי שליטה בנויים בסופו של דבר על השקעה נפשית אדירה שאין לי את הכוח בשבילה וכנראה לא יהיה לעולם. 

שמאחורי כל תמונה יפה וכל סיפור מחרמן עומדים במקרה הטוב ימים ושבועות של שגרה אפורה ולא פוטוגנית בעליל. 

שעם הקושי בלמצוא נשלטת חמודה יותר קל להתמכר לסמים ולהזות אחת. 

שהמועדונים כולם חשוכים, רועשים ומלאים המון סואן ומזיע, מה שמכבה לי את המוח, לא כל שכן את הזין. 

שאין לי אחוז מהכישורים החברתיים והקשרים בקהילה בשביל "לתפוס" לעצמי מישהי במועדון כזה. 

אני נזכר ששום דבר פה הוא לא אמיתי, ומה שאמיתי - לא בשבילי. 

ואני עדיין רוצה ומקנא. 

האתר הזה... אני לא יודע בשביל מי הוא טוב.

בשבילי זה רעל. 

לא שיש לי כאן עוקבים להיפרד מהם, אבל עדיין. 

היו שלום, אין לי מה לעשות פה.