משהו על נעליים, אני לא טוב בשמות

כבר מההתחלה רציתי שתנסי לקשור אותי. אמנם יש לי בבירור נטיות של שולט, ואני לא מסוגל לשחרר שליטה ברמה פתולוגית ממש, תמיד רציתי לפחות להתנסות בזה. להרגיש את עצמי כבול ונתון לרחמייך. 

ועכשיו סוף סוף הגיע הזמן. חיברנו את ה-daily necessities למיטתי ובחשש מסוים נתתי לך לקשור את ידיי ואת רגליי ברצועות ולהדקן. 

בהחלט חששתי. אולי אפילו פחדתי. פחדתי שארגיש חסר-אונים, פחדתי שלפתע אחטוף התקף קלאוסטרופוביה וארצה להשתחרר תכף ומיד. זה לא קרה. בעצם, גם לא ממש יכולתי להרגיש חסר-אונים או קלאוסטרופובי, כי האזיקים לא היו מחוברים נכון ואפשרו לי יותר מדי מרחב תנועה. אבל שכבתי על המיטה וחיכיתי מה יהיה. היה קצת מגוחך להיות מצד אחד קשור, ומצד שני מסוגל לגרד את האוזן. 

אבל אני אוהב את זה מגוחך. 

עשית לי דברים. נישקת אותי בצוואר, כמו שתמיד רצית. זה הרגיש מוזר, לא להיות מסוגל לחבק אותך בחזרה. באמת הרגשתי את עצמי מאבד שליטה; לרוב אני לא רגיש לדגדוגים, אבל האזיקים הגבירו את התחושה והפכו אותה לאינטנסיבית... אולי אפילו אינטנסיבית מדי.

עשית עוד דברים; ליטפת, נישקת, מצצת... אני לא יכול להגיד שזה היה שונה בהרבה מהחוויה הרגילה, אבל היה שוני מסוים. ללא יכולת להגיב, הייתי מרוכז יותר בתחושותיי. לצערי, ממש לאבד שליטה ולהתמסר לך לא הצלחתי. אני בספק אם אי-פעם אצליח. 

אבל כשבפעם הבאה נחבר את ה-necessities נכון, וארגיש מוגבל ממש, זה בהחלט יביא אותי הכי קרוב שאפשר.