ססס

הרגשתי שהוא קורא אותי
בדיוק בגלל זה אהבתי אותו כל כך.
הוא קרא והוא הבין,
ולשמחתי הוא לא נפגע.
זה הרי בא מכאב,
הדבר האחרון שרציתי היה לפגוע בו.

הוא גרם לי לחכות,
לחשוב,
ואז נפגשנו.

הוא אמר שאני מטורפת
שבגלל זה הוא אוהב אותי
שהוא בחר בי בגלל הטירוף שבי
ואני בו, שנינו מטורפים,
ושאם אני לא מאמינה באהבה שלו,
זה בגלל שאני לא מאמינה בעצמי.

אמרתי לו שאני שמחה שהוא לא נפגע.
הוא צחק
במילא אין שום דבר אמיתי כאן אנג'י,
את באת מרצון,
אמרתי לך שאני אף פעם לא אהיה באמת שלך,
שאני גבר של הרבה נשים, זה מה שאני רוצה,
אמרתי לך שלא תתאהבי בי, שלא תנסי להבין אותי, לתקן אותי,
לשנות אותי, נכון?
נכון, אתה אמרת, אבל לא תמיד יש לנו שליטה...
"טוב, אז מה את רוצה לעשות עכשיו, להסתפק במה שאני נותן,
או ללכת?"
אמרתי לו שאני רוצה ללכת.
"O.K" הוא אמר והסתכל בי במבט אדיש
הבטתי בו והוא לא זז
ציפיתי שיגיד עוד מילה קטנה
המבט האדיש שלו הקפיא לי את הדם
לא יכולתי לא לחשוב, לא להרגיש, לא לזוז.
עמדתי במקום קפואה
מחכה שיגיד משהו, וכלום

אחרי הרבה דקות שעמדתי ככה הוא שאל מה קורה ולמה אני לא הולכת
לא יכולתי להוציא הגה, וגם לא יכולתי לזוז
שום איבר בגוף שלי לא תפקד.
אחרי עוד הרבה דקות כאלו, הוא התחיל להיות חסר סבלנות
"אנג'י, הדלת זה בכיוון שמאל, וחדר השינה בכיוון ימין,
את צריכה להחליט, ימינה או שמאלה"
"כבר אמרתי לך שאני פונה שמאלה"
"אז שלום" הוא אמר בחיוך אדיש, הסתובב והלך לחדר השינה

עדיין הייתי קפואה ולא יכולתי לזוז
המוח סירב להעביר פקודות.
הוא חזר
"את יודעת מה הבעיה שלך?
שאת רוצה דבר אחד, ואומרת שאת רוצה דבר אחר.
אם את לא זזה מהמקום, זה בגלל שהלב שלך רוצה ללכת ימינה
והמוח חושב שעדיף ללכת שמאלה.
זו את שפוחדת,
זו את שלא אמיתית עם עצמך."

לא עניתי לו, ידעתי שהוא צודק.
"את צריכה שאני אבחר במקומך?
כי נמאס לי לראות אותך עומדת לי באמצע הסלון"

הוא שוב פנה בכיוון חדר השינה.
ידעתי שהוא הולך להביא את השוט ולהעניש אותי כמו שאני אוהבת.
הפעם זה הגיע לי,
הייתי ילדה רעה באמת
ורציתי כל כך את העונש הזה.
התחלתי לרעוד בכל הגוף
הייתי רטובה לגמרי
משתוקקת להענש ולרצות בכל דרך,
וכמה שיכאב יותר, יותר טוב.

פתאום הוא הסתובב, חייך אלי את החיוך הממיס שלו
ופתח את הזרועות בצורת חיבוק ענק.
לא הבנתי.

"בואי אלי כלבונת קטנה וטפשה שלי, בואי אלי"
רצתי אליו והתחלתי לבכות,
בכיתי כמו שלא בכיתי אף פעם
הוא חיבק אותי חזק.

"אל תנסי להבין אותי אנג'י, אני זה אני
ואת תהיי את
תהיי
תאהבי
את יודעת שאני קורא אותך בין השורות
ולמי ששם לב למה שכתבת -את התחלת "בנסיך החלומות" וסיימת ב"גבר לא אמיתי"
ומכאן אני מבין ממך, שאת יודעת יפה מאוד, שגברים אמיתיים, זה בדיוק כמו נסיכים -
הם קיימים רק בחלומות, באגדות, לא במציאות.
נסיך החלומות הוא אותו גבר לא אמיתי, ואת זה בדיוק את רוצה -נכון?
אם הייתי גבר אמיתי בשבילך -יש מצב שהיית בוערת אלי ככה?
את כמוני מטורפת, רוצה את התשוקה, את הבלתי מושג, את הפנטזיה.
אם הייתי רק שלך, את היית פה בכלל?"

כמה חכם, חשבתי,
כמה הוא מבין אותי בין השורות
הגבר המדהים שלי
ואיך הוא יודע לגרום לי לבכות ככה
הסתכלתי עליו במבט מעריץ
שום עונש ושום שוט לא היה הורג אותי כמו הרכות שלו
שום השפלה לא הייתה גורמת לי להתמסר כמו ההבנה שלו
שום כאב לא היה גורם לי לבכות ככה בלי שליטה כמו הטוב שלו
הוא אסף אותי אליו לעוד ערב של תשוקה חייתית
ערב ששווה חיים שלמים של מציאות ודמיון.