ססס

כנראה שאם לא הייתי כזאת אז לא הייתי מזמנת את זה לחיים שלי. חזרתי ואמרתי לו שאני כזאת ואני לא בטוחה שהוא הבין. לפחות אני ברורה לעצמי. ואולי יום אחד...

אחרי כמה חודשים טובים שהוא בשליטה ,פתאום זה שוב קורה...כשהוא מתקרב אליי הוא כבר לא עומד בזה יותר, אני מרגישה שהוא נמס לי בידיים. זה המקום שלו שאני אוהבת, המקום שהוא בלי מילים מראה רגש , בלי לדעת שזה נראה. כשאני מתקרבת אליו, אני גם משוחררת, זורמת, נמסה  לו  בידיים, זה רגע כזה מופלא ששנינו משחררים הכל ופשוט נמצאים שם בלי לחשוב מה היה ומה יהיה. זה תמיד המקום שאני רוצה להיות בו. לדעת שהוא שלי בלי צורך לאחוז בו, בלי לאבד את כל האוויר ברגע שהוא הולך. והוא שלי רק לרגע המופלא הזה. ואני צריכה לזכור להתמקד ברגע הזה בלי לחשוש מהבור שיבוא אחר כך..אני רוצה לנצל את הרגע הזה ולהגיד לו כל מיני דברים, אבל אני כל כך נמסה שהכל מתבלבל ואני אומרת בעיקר דברים שאומרים אל תתקרב אליי. כאילו חומות ההגנה שלי עולות ואני עושה הכל כדי שלא יראה כמה אני רוצה אותו, כי בתחושה  שלי הוא לגמרי יודע שהוא שולט בי וממיס אותי. אין בינינו תקשורת. יש פחד. פחד שהוא יברח אם הוא ידע כמה אני רוצה אותו. ..למרות שבאופן מוזר אנחנו כבר הרבה זמן ביחד, ולמרות שבפעם שהראיתי לו בלי להתכוון המון רגש הוא לא ברח . רק עטף והכיל .  כשהוא בא אליי עם רגש חשוף אני רק רוצה לעטוף ולהכיל  אותו,  אז למה זה כל כך מפחיד להביע את זה במילים?

הוא מרגיש את הרגע המדויק שבו הפסקתי להיות מכורה לו, שיצאתי מתחום השליטה שלו. הייתי בבית שלו שכל כך אהבתי להיות בו. במיטה הגדולה שלו שתמיד הריחה מסדינים מבושמים ומהריח המשכר שלו. ופתאום הרגשתי שהמקום הפך להיות בלתי נסבל עבורי שיש שם כל כך הרבה אנרגיה שלילית ולא יכולתי להיות שם יותר. ביצעתי את המשימה שהוא הטיל עלי,  אבל הפעם הוא עבר את הגבול.  מבחינתי זה כבר לא היה משנה אם הוא משחק בי, כי הוא מעוניין בי או שהוא סתם אדיש אלי. ופתאום משהו בראש שלי התהפך. הצלחתי להבין מי הוא ומי אני. וכמה אני בעצם בחורה מאוד שווה . כשהוא חזר, כבר שמתי אותו במקום שהוא אמור להיות בו, והייתי לגמרי אדישה כלפיו. הוא קלט את זה בשנייה ולא הבין מה קרה. פתאום הוא הפך להיות מחזר נלהב ואני אישה עסוקה. ושוב אני במקום הזה, זה מדהים עד כמה זימנתי אותו, ואני בטוחה שהוא כאן ורוצה להיות הסאבית שלו. אבל משחק השליטה שלו הולך רחוק מידי, לא מאפשר לי להתקרב אלא רק להעלות את חומות ההגנה שלי. אני יודעת שכל המשחק שלו, זה כי הוכ מאוד מעוניין. אין לי בזה ספק בכלל , אבל אם הוא לא ילך צעד אחורה, אני לעולם לא אוכל ללכת לקראתו את הצעד קדימה.ואם הוא ימשיך ללכת קדימה אז אני אהיה חייבת ללכת אחורה, עד  שיגמר לי כל הרגש אליו. ואז אני יודעת שהוא יתחיל באמת לרדוף אחרי...

. 

לפני הרבה שנים כשהכרתי אותך, לא הבנתי. לא חשבתי שאפשר לאהוב אותי. לא הערכתי שום דבר שנתת, כי לא חשבתי שזה נעשה בשבילי . חשבתי שאתה דון ז'ואן שאת כל מה שעשית בשבילי, אתה עושה בשביל כל בחורה שאותה פוגש. למרות שהבטן שלי אמרה בנחרצות שאתה אוהב אותי, ההגיון לא היה מוכן לקבל את זה. לא האמנתי לבטן המטורפת שלי. רק להגיון. מהמקום הזה ניסיתי לעשות כל דבר ש-א. יוכיח לי שההגיון שלי צודק. ב. כל דבר שיוכיח לי שההגיון שלי לא צודק. כלומר, לנסות להוציא ממך תגובה רגשית כלשהי. כשהתרחקת, זה היה הוכחה שאתה באמת לא אוהב אותי. לא הבנתי. גם כשנחשפת בפני ואמרת שאתה דום, לא הבנתי מה זה אומר. היום אני מבינה שגבר שולט, הוא אחד שיעשה הכל כדי שאני לא אראה לעולם כמה הוא יכול להיות חלש רגשית עבורי. והוא תמיד יהיה בשליטה כדי לא לחשוף חולשה. כאילו בעצם חסר רגש. דווקא הפעם הזאת שהרגשתי ממך משהו, גרמה לי להתאהב בך, אבל לא הבנתי אותך, ומהמקום הזה ברחתי. אני מאמינה שנפגעת. סליחה, לא התכוונתי. והיית יקר לי כן. מאוד מאוד יקר לי, הרבה יותר מלילה בצימר. ועכשיו, כמו שהרגשתי אותו, אחרי שהוא התרחק הוא חזר. בסימנים קטנים, אני יודעת שהוא מאוהב בי, הוא בא לכבוש אותי והוא בא לתת את כולו, לגמרי, נתינה טוטאלית.  אני בעננים, אבל לא מאושרת. משהו חסר, אני לא מבינה, הפעם הוא הצליח את מה שהוא לא הצליח בפעמים קודמות, להכניע אותי מינית לגמרי. אני לגמרי בטירוף חושים. הוא גם כבש לי את הראש לגמרי. לא סתם כבש לי את הראש,  הוא לחץ על הכפתור המדוייק לגמרי, זה שמפיל בבבת אחת את כל האסימונים. הוא יצא בהרגשת מנצח. מרוצה מעצמו עד הגג, ואני לא הבנתי מה קרה. איך זה שאחרי לילה כל כך מושלם, כל הרגש שהיה לי אליו נעלם. לא, הוא לא הצליח לכבוש אותי, למרות שהוא היה הכי מדהים בעולם, הוא הצליח לאבד אותי. הוא היה כל כך גברי, וכל כך בשליטה  שבהתחלה לא הבנתי למה נכביתי כל כך. לקח לי כמה ימים להבין, שמרוב שהוא בא לכבוש אותי, וכבש את היצר שלו כל כך חזק בשבילי,הכניע עבורי את כל הרגשות שלו הסתיר מעיני את כל החולשות שלו, הוא לא הראה לי שום רגש. לרגע הרגשתי גם, שהוא גם, סוג של דון ז'אן, גבר כובש, שזאת ההתמחות שלו, לכבוש נשים. שאני עוד אחת ברשימה, הרי הוא הצליח לכבוש ולהסתיר את כל הרגשות שיש לו אלי. ואם הוא לא משדר רגש, הוא גם לא יוצר אצלי רגש ולא ריגוש ולא התרגשות ולא כלום. אני לא בטוחה שלזה הוא התכוון. נזכרתי באותו אחד שפתחתי לו באופן לא מודע את הדלת. כל מה שהוא שידר לי זה רגש. גם אם רגש סוער, קשה, דפוק. אבל רגש, הוא הרשה לעצמו להראות לי שיש לו חולשה אלי. עכשיו אני מבינה למה לא הצלחתי עד היום לשחרר אותו, למרות מערכת היחסים המאוד קשה בינינו. הוא שולט בי עדיין מהרגש. זה המקום היחיד ממנו אני נשלטת  ונכבשת. כן, אני נדלקת מהראש. אבל נכבשת באמת רק אם תראה לי רגש. רק משם אפשר לשלוט בי. 

לפני הרבה שנים כשהכרתי אותך, לא הבנתי. לא חשבתי שאפשר לאהוב אותי. לא הערכתי שום דבר שנתת, כי לא חשבתי שזה נעשה בשבילי . חשבתי שאתה דון ז'ואן שאת כל מה שעשית בשבילי, אתה עושה בשביל כל בחורה שאותה פוגש. למרות שהבטן שלי אמרה בנחרצות שאתה אוהב אותי, ההגיון לא היה מוכן לקבל את זה. לא האמנתי לבטן המטורפת שלי. רק להגיון. מהמקום הזה ניסיתי לעשות כל דבר ש-א. יוכיח לי שההגיון שלי צודק. ב. כל דבר שיוכיח לי שההגיון שלי לא צודק. כלומר, לנסות להוציא ממך תגובה רגשית כלשהי. כשהתרחקת, זה היה הוכחה שאתה באמת לא אוהב אותי. לא הבנתי. גם כשנחשפת בפני ואמרת שאתה דום, לא הבנתי מה זה אומר. היום אני מבינה שגבר שולט, הוא אחד שיעשה הכל כדי שאני לא אראה לעולם כמה הוא יכול להיות חלש רגשית עבורי. והוא תמיד יהיה בשליטה כדי לא לחשוף חולשה. כאילו בעצם חסר רגש. דווקא הפעם הזאת שהרגשתי ממך משהו, גרמה לי להתאהב בך, אבל לא הבנתי אותך, ומהמקום הזה ברחתי. אני מאמינה שנפגעת. סליחה, לא התכוונתי. והיית יקר לי כן. מאוד מאוד יקר לי, הרבה יותר מלילה בצימר. ועכשיו, כמו שהרגשתי אותו, אחרי שהוא התרחק הוא חזר. בסימנים קטנים, אני יודעת שהוא מאוהב בי, הוא בא לכבוש אותי והוא בא לתת את כולו, לגמרי, נתינה טוטאלית.  אני בעננים, אבל לא מאושרת. משהו חסר, אני לא מבינה, הפעם הוא הצליח את מה שהוא לא הצליח בפעמים קודמות, להכניע אותי מינית לגמרי. אני לגמרי בטירוף חושים. הוא גם כבש לי את הראש לגמרי. לא סתם כבש לי את הראש,  הוא לחץ על הכפתור המדוייק לגמרי, זה שמפיל בבבת אחת את כל האסימונים. הוא יצא בהרגשת מנצח. מרוצה מעצמו עד הגג, ואני לא הבנתי מה קרה. איך זה שאחרי לילה כל כך מושלם, כל הרגש שהיה לי אליו נעלם. לא, הוא לא הצליח לכבוש אותי, למרות שהוא היה הכי מדהים בעולם, הוא הצליח לאבד אותי. הוא היה כל כך גברי, וכל כך בשליטה  שבהתחלה לא הבנתי למה נכביתי כל כך. לקח לי כמה ימים להבין, שמרוב שהוא בא לכבוש אותי, וכבש את היצר שלו כל כך חזק בשבילי,הכניע עבורי את כל הרגשות שלו הסתיר מעיני את כל החולשות שלו, הוא לא הראה לי שום רגש. לרגע הרגשתי גם, שהוא גם, סוג של דון ז'אן, גבר כובש, שזאת ההתמחות שלו, לכבוש נשים. שאני עוד אחת ברשימה, הרי הוא הצליח לכבוש ולהסתיר את כל הרגשות שיש לו אלי. ואם הוא לא משדר רגש, הוא גם לא יוצר אצלי רגש ולא ריגוש ולא התרגשות ולא כלום. אני לא בטוחה שלזה הוא התכוון. נזכרתי באותו אחד שפתחתי לו באופן לא מודע את הדלת. כל מה שהוא שידר לי זה רגש. גם אם רגש סוער, קשה, דפוק. אבל רגש, הוא הרשה לעצמו להראות לי שיש לו חולשה אלי. עכשיו אני מבינה למה לא הצלחתי עד היום לשחרר אותו, למרות מערכת היחסים המאוד קשה בינינו. הוא שולט בי עדיין מהרגש. זה המקום היחיד ממנו אני נשלטת  ונכבשת. כן, אני נדלקת מהראש. אבל נכבשת באמת רק אם תראה לי רגש. רק משם אפשר לשלוט בי. 

כשאני לומדת להאמין לעצמי ולתחושות הבטן שלי הכל נכון.גם כשאני טועה אני לגמרי שלמה. ולא טעיתי לגביו. אני לוחשת לו את מילת הקסם באוזן. הוא לא מבין. הוא באמת לא מבין שהוא כזה.  אבל זה לא משנה. אני יודעת. לא עוברות שתי דקות והוא ממש מוכיח לי שצדקתי. הוא הופך אותי ואומר מילת קסמים משל עצמו.  והוא קלע בול במילה שלו. כמו שאני קלעתי בתחושת הבטן שלי. איך הוא ידע בדיוק את המילה הנכונה שתגרום לי לאבד שליטה? !!!??? 

 זה דיי ברור. הוא קשוב אליי לגמרי. מתוך השקט הזה הוא חודר למקומות הכי עמוקים.

אחרי יותר מעשר שנים שלא הרגשתי כלום, הרגש שוב מציף אותי, אותו מקום עמוק שבי שב ונפתח.                הוא מתקרב אלי בשמחה ואני לא מגיבה אליו, הוא נפגע ובורח. כשאני מתקרבת אליו הוא דוחה אותי. אני מרגישה שהוא כועס. מתחת לכעס יש כאב. התגובה שלו קשה, אבל אני מבינה אותו. ההבנה לא עוזרת לי להיפגע בתורי. אני מתרחקת. הוא נרגע ומתקרב אבל אני עדיין פגועה. אני דוחה אותו. הוא הולך. ברגע האחרון הוא מנסה שוב להתקרב. גם אני, לא ברור לי איך מצליחה לחייך אליו. זה באמת נדיר אצלי. הוא מתקרב אליי אבל לא מעיז. אני מפנה ממנו את המבט. הוא מבין שזה עכשיו או לעולם לא ומושיט לי יד. אנחנו מתקרבים. הרגע הזה שהוא הבין שהוא הולך לאבד אותי, ניכר בו חזק. הוא מחבק אותי כל כך, אני מרגישה את העצב שבו, אני מחבקת אותו חזק בחזרה. נמסה בין זרועותיו . הוא שקט ולא מוצא מילים ואני מרגישה את הסערה בתוכו שעדיין לא שכחה. שנינו בוערים מתשוקה. זה מבחינתי הפור פליי האולטימטיבי. הוא מבין את זה וחודר אלי ישר. אין שום דבר. רק שקט וחיבור עמוק ועוצמתי. חיבור טנטרי. אחרי שהוא הולך אני ממשיכה לרעוד בכל הגוף עוד הרבה זמן. משהו נפתח. יש רגש. יש חיבור.הוא נעלם. אני לא שומעת ממנו. אני מבינה אותו לגמרי. אני לא פוחדת, וגם לא מרגישה דחויה כמו תמיד שמשתלט עלי הרגש הזה.  גם לא עומדת לו באמצע הסלון בחוסר אונים כשהלב צועק שהוא רוצה אותו והראש אומר לי תברחי. יש בי ודאות מוחלטת שהוא יחזור. הוא נבהל וזה היה לגמרי מתבקש. למדתי להאמין רק ללב שלי ופתרתי את הדיסונאנס בין הראש ללב. אני חזקה. יודעת מה אני שווה. משחררת אותו באהבה שלי אליו ולעצמי. נותנת לו את הזמן והמרחב. עברו יותר מעשר שנים. זה לא אותו גבר. אבל באופן מפתיע יש לו אותו שם. ולא, לא ידעתי את השם שלו בחודש הראשון שהיינו ביחד. ובשום צורה לא דמיינתי שיהיה לו את אותו שם כמו מי שבגללו נכנסתי לכאן. הוא מתנהג באותה צורה, ותחושת בטן חזקה אומרת לי שהוא bd לגמרי.  אבל אני שונה לגמרי. כבר לא מדברת יותר את שפת הבלבול המחשבתי שלי. מדברת את שפת הרגש. מרגישה שלמה.

לפני הרבה שנים, כשנמאס לי מאתרי היכרויות, וברגע של שיעמום תוסס, בניתי כרטיס של מישהי שמחפשת רק סקס. בערך כל הגברים באתר, פנו אלי בהודעות, מתוכם היה אחד מיוחד, שכתב לי "את לא מחפשת סקס את מחפשת אהבה". הרגשתי שהוא קורא בין השורות, זה הקסים אותי ופניתי אליו. לא ידעתי שהוא bdsm, אפילו לא היה לי מושג מה זה. היום אחרי המון שנים אני מבינה שהוא בעצם דיבר על עצמו. שהוא זה שחיפש אהבה. אולי נשארתי תמימה.אבל בתחושה שלי מי שנמצא כאן יודע יותר לדייק את הצרכים שלו. כולם רוצים את אותו דבר עמוק מהרגש. את החוויה העוצמתית. את זה שיהיה בשבילהם ממקום מתמסר, שולט או נשלט. 

לפני הרבה שנים, כשנמאס לי מאתרי היכרויות, וברגע של שיעמום תוסס, בניתי כרטיס של מישהי שמחפשת רק סקס. בערך כל הגברים באתר, פנו אלי בהודעות, מתוכם היה אחד מיוחד, שכתב לי "את לא מחפשת סקס את מחפשת אהבה". הרגשתי שהוא קורא בין השורות, זה הקסים אותי ופניתי אליו. לא ידעתי שהוא bdsm, אפילו לא היה לי מושג מה זה. היום אחרי המון שנים אני מבינה שהוא בעצם דיבר על עצמו. שהוא זה שחיפש אהבה. אולי נשארתי תמימה.אבל בתחושה שלי מי שנמצא כאן יודע יותר לדייק את הצרכים שלו. כולם רוצים את אותו דבר עמוק מהרגש. את החוויה העוצמתית. את זה שיהיה בשבילהם ממקום מתמסר, שולט או נשלט. 

הרגשתי שהוא קורא אותי
בדיוק בגלל זה אהבתי אותו כל כך.
הוא קרא והוא הבין,
ולשמחתי הוא לא נפגע.
זה הרי בא מכאב,
הדבר האחרון שרציתי היה לפגוע בו.

הוא גרם לי לחכות,
לחשוב,
ואז נפגשנו.

הוא אמר שאני מטורפת
שבגלל זה הוא אוהב אותי
שהוא בחר בי בגלל הטירוף שבי
ואני בו, שנינו מטורפים,
ושאם אני לא מאמינה באהבה שלו,
זה בגלל שאני לא מאמינה בעצמי.

אמרתי לו שאני שמחה שהוא לא נפגע.
הוא צחק
במילא אין שום דבר אמיתי כאן אנג'י,
את באת מרצון,
אמרתי לך שאני אף פעם לא אהיה באמת שלך,
שאני גבר של הרבה נשים, זה מה שאני רוצה,
אמרתי לך שלא תתאהבי בי, שלא תנסי להבין אותי, לתקן אותי,
לשנות אותי, נכון?
נכון, אתה אמרת, אבל לא תמיד יש לנו שליטה...
"טוב, אז מה את רוצה לעשות עכשיו, להסתפק במה שאני נותן,
או ללכת?"
אמרתי לו שאני רוצה ללכת.
"O.K" הוא אמר והסתכל בי במבט אדיש
הבטתי בו והוא לא זז
ציפיתי שיגיד עוד מילה קטנה
המבט האדיש שלו הקפיא לי את הדם
לא יכולתי לא לחשוב, לא להרגיש, לא לזוז.
עמדתי במקום קפואה
מחכה שיגיד משהו, וכלום

אחרי הרבה דקות שעמדתי ככה הוא שאל מה קורה ולמה אני לא הולכת
לא יכולתי להוציא הגה, וגם לא יכולתי לזוז
שום איבר בגוף שלי לא תפקד.
אחרי עוד הרבה דקות כאלו, הוא התחיל להיות חסר סבלנות
"אנג'י, הדלת זה בכיוון שמאל, וחדר השינה בכיוון ימין,
את צריכה להחליט, ימינה או שמאלה"
"כבר אמרתי לך שאני פונה שמאלה"
"אז שלום" הוא אמר בחיוך אדיש, הסתובב והלך לחדר השינה

עדיין הייתי קפואה ולא יכולתי לזוז
המוח סירב להעביר פקודות.
הוא חזר
"את יודעת מה הבעיה שלך?
שאת רוצה דבר אחד, ואומרת שאת רוצה דבר אחר.
אם את לא זזה מהמקום, זה בגלל שהלב שלך רוצה ללכת ימינה
והמוח חושב שעדיף ללכת שמאלה.
זו את שפוחדת,
זו את שלא אמיתית עם עצמך."

לא עניתי לו, ידעתי שהוא צודק.
"את צריכה שאני אבחר במקומך?
כי נמאס לי לראות אותך עומדת לי באמצע הסלון"

הוא שוב פנה בכיוון חדר השינה.
ידעתי שהוא הולך להביא את השוט ולהעניש אותי כמו שאני אוהבת.
הפעם זה הגיע לי,
הייתי ילדה רעה באמת
ורציתי כל כך את העונש הזה.
התחלתי לרעוד בכל הגוף
הייתי רטובה לגמרי
משתוקקת להענש ולרצות בכל דרך,
וכמה שיכאב יותר, יותר טוב.

פתאום הוא הסתובב, חייך אלי את החיוך הממיס שלו
ופתח את הזרועות בצורת חיבוק ענק.
לא הבנתי.

"בואי אלי כלבונת קטנה וטפשה שלי, בואי אלי"
רצתי אליו והתחלתי לבכות,
בכיתי כמו שלא בכיתי אף פעם
הוא חיבק אותי חזק.

"אל תנסי להבין אותי אנג'י, אני זה אני
ואת תהיי את
תהיי
תאהבי
את יודעת שאני קורא אותך בין השורות
ולמי ששם לב למה שכתבת -את התחלת "בנסיך החלומות" וסיימת ב"גבר לא אמיתי"
ומכאן אני מבין ממך, שאת יודעת יפה מאוד, שגברים אמיתיים, זה בדיוק כמו נסיכים -
הם קיימים רק בחלומות, באגדות, לא במציאות.
נסיך החלומות הוא אותו גבר לא אמיתי, ואת זה בדיוק את רוצה -נכון?
אם הייתי גבר אמיתי בשבילך -יש מצב שהיית בוערת אלי ככה?
את כמוני מטורפת, רוצה את התשוקה, את הבלתי מושג, את הפנטזיה.
אם הייתי רק שלך, את היית פה בכלל?"

כמה חכם, חשבתי,
כמה הוא מבין אותי בין השורות
הגבר המדהים שלי
ואיך הוא יודע לגרום לי לבכות ככה
הסתכלתי עליו במבט מעריץ
שום עונש ושום שוט לא היה הורג אותי כמו הרכות שלו
שום השפלה לא הייתה גורמת לי להתמסר כמו ההבנה שלו
שום כאב לא היה גורם לי לבכות ככה בלי שליטה כמו הטוב שלו
הוא אסף אותי אליו לעוד ערב של תשוקה חייתית
ערב ששווה חיים שלמים של מציאות ודמיון.