סִימוּלָאקְרָה

הוא הביט לי עמוק בעיניים
ודקר עם סכין את הלב
ולחש לי באוזן תרגישי
כמה אהבה זה כואב

אז אימצתי אותו אל חיקי
ודמו התערבב בדמי
וצעקתי תראה איך אותך
אוהבת חזק גם אני

מתחת לציפורניים, ובין יבלות
בסדקים שבקיר, בתיבות נעולות 
בשולי הספרים שאתה קורא בלילות
בשתיקות רועמות ובשכוך יללות

שם אני צומחת פרא

אם אני יוצאת מהדעת

זה לא בגלל שאני משוגעת.

צפוף לי שם

לנעליים שלך יש את הכוח לקחת אותי הביתה

בדרכים שלנו

כשאני קבורה עמוק בין הרגליים שלך

נגלים לי הנופים הכי יפים

ותמיד מגיע הרגע הזה
שבו אתה תופס לי באוזניים
ושולף אותי
מחור התחת שלך

ואני מבינה
שהקסם נגמר,
והניסוי עומד להתחיל

בכל פעם שאמר לה שהוא אוהב אותה, האף שלו היה מתארך.
היא שאלה אותו מה הסיפור, והוא ענה לה בביטול שזה סתם, איזו תגובה אלרגית.

ביום שעזב אותה, אמר לה שהוא עדיין מאוד אוהב. כשהסתובב ללכת האף שלו כמעט הוציא לה את העין.

מאותו יום החליטה שלא תאמין יותר למילים ריקות.
כשאמרו לה שהם אוהבים אותה, היא מיד בדקה להם את הזין

היא ביקשה ממנו שיפרק אותה, וירכיב מחדש.

היא ביקשה שיתן לה שפתיים בשרניות יותר, שיוכלו לעטוף את הזין שלו בחושניות.

ואף קטן יותר, שלא יפריע לה לצלול עמוק אל הרקטום שלו.

היא ביקשה שיגדיל לה את הציצים כדי שיוכל לזיין אותה גם שם, ביניהם.

ובטן שטוחה עם קוביות, שתוכל לספוג את כל האגרופים והבעיטות שלו.

היא ביקשה תחת שובב יותר, כזה שיקפוץ לכל ספאנק שתקבל ממנו.

וביקשה שיוסיף לה עוד חורים, כדי שיוכל לחדור אליה בכל מקום אפשרי.

כשסיים להרכיב אותה, היא הביטה בעצמה בראי, ולא היתה מאושרת ממנה.

סוף סוף היא ראתה דמות שאהבה, ולא את המפלצת שהופיעה שם תמיד 

בקרב הזה -
אין מנצחים
או מפסידים

יש אותך
ואותי

ושטויות
במיץ
עגבניות 

(יש לי עגבניה בכוס. בוא תדחוף לי מלפפון. נכין סלט)