סִימוּלָאקְרָה

הוא דרש את ליטרת הבשר שלו

וְשָׁבַר אֶת צַלְעָהּ, וּבָרָא מִמֶּנָּה שְׁתַּיִם
וְהָיָה לָהֶן אֲדוֹנָי, וַעֲבָדוּהוּ כִּפְלַיִם
כְּשֶׁאַחַת הֻצְלְפָה, הַשְּׁנִיָּה לִקְּקָה
וּכְשֶׁזּוּ מָצְצָה, הָאַחֶרֶת פּוֹרְקָהּ
הוּא קָרַע אֶת גּוּפָן וְדָּפַק חוֹרֵיהֶן 

שְׁתַּיִם זוֹנוֹת, אֶחָד אֱלֹהֵיהֶן

ויש לו אולי

רגשי אשמה

כמו לי

פתאום

והכל חוף

ויש צדפים לאסוף

וחיות

וצריך לחזור

מהנסיגה

ולאסוף

לפי האגדה,

אם תזיין לתוכי את כל המכאובים, הדאגות והכעסים

ותטמון אותי מתחת לכר,

בבוקר כשתקום

הכל יחלוף

הוא העמיד אותי על ארבע

כל יד חפנה עטין

החל חולב במרץ 

סובב וסחט, שמאל וימין, 

עד שגעיתי את כל הסודות.

הוא העמיד אותי על ארבע

עלה עלי, דהר עלי חזק

משך ברעמה והצליף

׳דיו, הויסה!׳ הוא צעק, 

עד שצהלתי את כל הסודות.

עכשיו הוא יודע הכל. 

עכשיו אני חיה

אני גרה בעיר עם ים כחול ושמיים כחולים.

אני כותבת מילים כחולות וכל הצילומים שלי תמיד יוצאים כחולים.

אני גולשת באתרים כחולים וצופה בסרטים כחולים דוברי שפות כחולות, קוראת ספרים עם עלילות כחולות ומגזינים כחולים בלי עלילה. 

כשאני משוטטת ברחוב אני מקבלת מבטים כחולים ואנשים זורקים לי הערות כחולות ולפעמים גם נוגעים בי נגיעות כחולות בלי לשאול.

השיחות שלי הן כחולות וההודעות שאני מקבלת הן כחולות. אני צוחקת צחוק כחול מתגלגל מבדיחות כחולות ומקללת קללות כחולות שמי ששומע לא מאמין איזה פה כחול יש לי.

בימים אני חושבת המון מחשבות כחולות, ובלילות במיטה אני חולמת חלומות כחולים כחולים.

האוננות שלי כחולה, והזיונים שלי כחולים. אני משפריצה השפרצות כחולות וגונחת גניחות כחולות וכשאני גומרת אלה הגמירות הכי כחולות שיש.

אבל רק כשאתה מפרק לי את הצורה והגוף שלי הופך כולו כחול, רק אז רואים שאני מסיפור אחר

מזדיינת
כדי לשכוח
את חרפת האהבה

שותה
כדי לשכוח
אותך

לפעמים בא לי שנתחלף,

אתה תשנא אותי כמו שאני שונאת אותי

ואני אוהב אותי כמו שאתה אוהב אותי

אולי אז נפסיק לטבוע