סִימוּלָאקְרָה

שרירי הלשון תמיד היו מפותחים אצלי. עוד מינקות. כשכולם סביבי לעסו, אני תמיד העדפתי ללקק. ליקקתי גלידות, ובולים, ותותים, ופצעים, ואצבעות, ומה לא. כל מה שנקרה בדרכי ליקקתי.
באליפות הארץ לנוער בליקוק למרחקים עמוקים לקחתי מדליית כסף. וזה רק כי הייתי מצוננת באותו יום והיה לי קשה לנשום, אחרת הייתי מלקקת זהב, בדוק.
יום אחד קראתי במוסף הכלכלי על מישהו שליקק את התחת לבכירים במשק, וסלל את דרכו לצמרת. הבנתי שהלשון שלי יכולה לקדם אותי, אם אשתמש בה נכון. אז התחלתי ללקק תחתים.
בהתחלה הייתי אני זו שביקשה, בהיסוס, ללקק, בדרך כלל בסוף הזיון. ביקשתי אם לא אכפת להם להתכופף ולפסק, כדי שיהיה לי נוח, לדחוף את הלשון לחור. הם זרמו.
הייתי כל כך טובה, שהתחילו להגיע אלי מכל הארץ רק בשביל זה. אפילו מחוץ לארץ באו. הם לא רצו חדירה, או מציצות. רק ליקוקי תחת. התיישבו לי על הפנים ונתנו לי ללקק, ליקוקי אורך ורוחב ועומק של החור שלהם עד שגמרו. גם את השפיך שלהם ליקקתי. ליקקתי אותם כל כך טוב שנתנו לי טיפים שמנים, קנו לי תכשיטים, לקחו אותי לקרוזים. קראו לי הזונה בעלת לשון הפלא. אמרו שליקוקי התחת שלי גורמים להם להרגיש טוב עם עצמם. שהם יוצאים ממני מלכי העולם.
כשאני מספרת על זה לאנשים, הם מסתכלים עלי בבוז וקוראים לי חנפנית.
אני לא מבינה על מה הם מדברים. אני בסך הכל אוהבת ללקק תחת