הרגע הזה בו אני מתארגנת לבילוי ומרגישה לאט לאט את התעוררות החיה..
איפור, בגדים, שיער, תכשיטים; תחושה של סינרגיה בין הפנים לחוץ מתעוררת ואוחזת בי כדיבוק. רק ברגעים הללו אני ניראת לי מדוייקת להפליא. שלמה ומושלמת. אני גאה ביצירה שלי. ביצירה שאני.
ברכב, בדרך לבילוי, המוסיקה שלי מתנגנת ברקע ואני מתבוננת בעיני החיה מבעד למראה. אני מזהה אותה לפי המבט החודר והשלו, הנשימות האיטיות, החיוך הקטן השובב המסתתר מאחורי שפתיים חתומות.
אני מהנהנת לה כאילו מאשרת לה לצאת החוצה הערב ולעוף מהנאה.
מאותו הרגע ועד הבוקר למחרת, כמעט ואינני זוכרת דבר. נמחק לי.. הזכרונות שלי כלואים אצלה. כאילו שייכים לה, לא לי.
שתיים אנחנו, בגוף אחד. לומדות לחיות במקביל למרות הפערים, הסתירות והמלחמות. מאפשרות ולעיתים מונעות. משחררות ולרגעים תופסות בחזקה. אחת דואגת ואחת שובבה.
וטוב שכך :)
