שנה אחת
חמישה סשנים
שלושה חברים טובים
כן
רק לחברים אתן לסשן אותי כשאין לי פרטנר קבוע
אני סומכת עליהם בעיניים עצומות
הם מכירים אותי, מרגישים אותי ודואגים לי
***
שמתי לב שמסשן לסשן כואב לי יותר
עדיין סופגת כמו שיודעת אבל מאוד סובלת
ובמקום להנות ולהתענג מהכאב מתענה
שאעצור את הסשן?! אין מצב בעולם
מחכה שהתבוסה שלי תגיע ושאתמוטט או שהם יחליטו לעצור
אבל בכל פעם שנפלתי, קמתי. והם, הם לא עצרו
כי ידעו שכך אני אוהבת
והגוף, כואב לו
ואני, מבולבלת
איך זה יכול להיות?
מה לעזאזל השתנה??
שהרי אלו העוצמות שאני מכירה ומורגלת!
ובעצם, מדוע?
מדוע אני מוכנה לספוג את הכאב הזה אם לא נהנת ממנו?
אמנם בסופו ובשבירה אני עפה ומאושרת
אבל, מה עם הדרך??
ומדוע המטרה הפכה לעיקר?
ואז נזכרתי...
כשהכרתי את השולט האחרון שלי היו לו 2 נשלטות בניסיון
תמיד החזיק כמה במקביל
אבל אנוכי- לא
היה לי ברור שככל שרוצה בו, לא מוכנה להיות אחת מכמה
סשנים וסקס מזדמן שיעשה כמה שרוצה, רק שלא אדע
אבל נשלטת- רק אני!
תהיה רק ONE
וכדי לשכנע אותו שאני לבדי שווה מספיק הבטחתי לו,
הבטחתי לי!
בי נשבעתי שאם יוותר על הנשלטות הנוספות אדאג שלא יחסר לו דבר ושאספק את כל צרכיו. שאעשה אותו למאושר באדם, שהוא לא ירגיש בחסרונן ולא יהיה מאוכזב מהבחירה בי ומהוויתור שיעשה עבורי, למעני.
כך עשה
וכך עשיתי
מאחר והיה סאדיסט אקסטרים ספגתי כאב שלא הכרתי קודם לכן
שלא משך אותי ושלא רציתי בו
הכאב היה עצום וקשה אבל שווה
כי מבחינתי בכל סשן שהיה לנו שילמתי את חובי להבטחה
כל כאב שספגתי היה התודה שלי עבורו
הערכה עצומה שלי אליו שהסכים לוותר על אחרות
עבורי
כאבתי וספגתי, התענתי והכלתי
כי זה הגיע לו
כי התחייבתי
וכך, גם בלכתו, מצאתי עצמי ממשיכה את ההתניה
מבקשת לספוג כאב עצום גם מחברי
בדיוק כפי שספגתי עבורו
עושה תחרות עם עצמי
וכואבת
אבל עבור מה?? עבור מי???
אני חושבת שהגעתי לנקודה שאני צריכה לעצור
ולומר לעצמי חזק וברור
"אין לך מה להוכיח יותר"!
אין צורך בזה
אני כבר לא בתחרות מול אף אחת
אני לא חייבת לספוג את הכאב העצום אם לא רוצה בו
אם הוא לא מענג אותי
אני צריכה לחזור ולהנות גם מהדרך ולא רק מהשבירה בסופה
ובאופן כללי, ללמוד מה נעים לי היום, איזה כאב אני אוהבת
כי שכחתי
סיימתי את התחייבותי
אני משחררת
ולומדת מחדש
