אני חושב שכבר העלתי איזה ארבעה פוסטים לגבי הספר הנדיר פשוט הזה שנקרא מאפס ל-100
אני חושב שאין לי אף חבר שלא חפרתי לו את החיים שיקרא את הספר הזה בשלושה ימים האחרונים
לפני כמה שנים כששירתתי בסדיר ביחידה מיוחדת באחת מסגירות השבת ישבתי עם כמה אנשים מהיחידה בשישי בערב ודיברנו
שפעם אמרו לי ששיחות העומק הכי עמוקות קורות ברגעים הכי שבוזים בצבא והנה אנחנו יושבים לנו חמישה חיילים וחיילות,כל אחד מתחומו שלו בצבא,עולמו האישי בחיים ומדברים.
על מה לא דיברנו באותו לילה? זוגיות,אהבה,יחסים,צבא,פיקוד,עתיד,רצונות,הקרבות,אני חושב שהשיחה הזאת ארכה כמה שעות טובות
ואז עלה נושא די קשה, אסון נחל צפית, השיחה הזאת קרתה בערך שנתיים לאחר האסון
היה איזה קשר רגשי ביננו,חיילים בני 19-20 המשרתים ביחידה מיוחדת לאסון שגבה את חייהם של 9 נערות ונוער בני גילנו באותו זמן,יצא שכל הנוכחים בשיחה גם אוהבים מאוד לטייל בארץ
בזמן האסון אחת מהבנות שהייתה בשיחה גם היא הייתה במכינה קדם צבאית ואפילו רשמה איזשהו קטע קצר במחברת על המחשבות שלה לגבי האסון, ואז היא ציינה שלא מזמן קראה ספר חדש על לוחמי 669 יחידת החילוץ והצלה הקרבית של חיל האוויר ומתואר בו האסון הנוראי הזה, היא המליצה לי לקרוא את הספר ואמרה שאני כנראה אוהב אותו
מפה לשם הזמן עובר, החיים רצים והשנים עפות,קרה המון מאז ולא קראתי את הספר מעולם.
ואז יוני 2025, עזה
מקרה מסוים וחילוץ ופינוי אווירי על ידי 669 פוגש אותנו מאוד מקרוב, אני די רגיל אליהם האמת,חלק מהתפקיד שלנו אבל המקרה הזה היה מעט שונה,נזכרתי בספר הזה שאז אותה חיילת המליצה לי עליו ואמרתי לעצמי שאני חייב לקרוא אותו ולהבין את היחידה הזאת שאני פוגש כל הזמן מאז שאני רב''ט
הספר הזה פשוט מדהים, הוא לוקח אותך למסע, ב-430 עמודים אתה נכנס לראש של לוחם שנמצא בסביבה פסיכית לחלוטין
הספר הזה הוא הכל, כל חייל בצבא יכול להזדהות עם זה, יש קטעים שאתה מתגלגל מצחוק ואחרי זה יש קטעים שאתה קורא עם דמעות בעיניים, יש קטעים שאתה אומר ''הייתי שם'' ויש קטעים שהתקווה מתנגנת לך בראש ואתה מתמלא בגאווה להיות חלק אפילו קטן בצהל