אני בקורס חובשים ונזכרתי בתקופה בחיים שלי,לפני 10 שנים בערך
שהייתי בן 16 הייתי בקורס מע''רים למתנדבי נוער במד''א יחד עם חבר טוב מהשכבה בשם יוני (שם בדוי כמובן) שאנחנו חברים עוד מתחילת היסודי עד היום ועם ידידה נוספת שהייתה חלק מהחבר'ה אז
נזכרתי בתקופות שהיינו מתרגלים קיבועים בחדר שבו עשו לי את הראיון לקורס חובשים,צחוקים על מנה חמה בין שיעורים ואת הסודוך של סוף יום בקורס שעד שיוני לא לקח אותי לשם והכריז תוך כדי הליכה פנימה לטוסטייה ''פעמיים הכי טעים'' בצעקה עוד מהדלת לא ידעתי שזה קיים בכלל הדבר הנהדר הזה,נזכרתי באורן (שם בדוי) המכונה ''אקסית'' בתור בדיחה פנימית,איזה תקופה נהדרת זו הייתה...שנכנסתי לתחנת מד''א שלא דרכתי בה במשך עשור עמד בחנייה אמבולנס לזכרה של אותה ידידה שנהרגה
אחרי שסיימנו את הקורס לא המשכתי בהתנדבות,במבחן האחרון נפלתי,אבל הם עברו,אחרי ה7.10 אמרתי לעצמי שאני חוזר,הפעם אני מצליח,הפעם אני נכנס בזה כמו דחפור D9,תמיד היה לי צורך כזה, לרוץ לעזרה של מי שצריך,עשיתי את זה מאז הרבה ופתאום קיבלתי הזדמנות לעשות יותר, וזאת זכות ענקית!