סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

קאלם פאדי

יש לי חוש הומור משונה, אכזרי ושחור במיוחד. ואני טוב עם מילים, גם, ואולי במיוחד, כשאני רוצה להעליב.
השתדלו נא לא להיעלב, אין לי זמן למחות לכם את הדמעות.
לפני שנתיים. 25 ביולי 2022 בשעה 19:24

זה מדהים איך אנשים לחוצים, נלחצים עוד יותר מחוסר הלחץ שלי.

לא יודע מתי זה קרה, בצבא, בלימודים, אבל משלב מסוים פשוט הפסקתי להילחץ. הפסקתי לחשוב על הדברים הרעים שיכולים לקרות, ולגמרי הפסקתי לפחד. זה לא שהרגשות האלה נעלמו לחלוטין, הם פשוט דהו כמעט לגמרי.

למשל, כשלמדתי לימודי השלמה בביולוגיה ישבתי עם ילדים בכיתה. אנשים בני עשרים פלוס. פתאום ראיתי את ההבדל. לפני מבחן בביוכימיה א, המבחן הכי קשה בתואר ראשון בביולוגיה, קראתי את הספר במיוה בכיף כמה ימים. ביום של המבחן יצאתי מהמיטה בשמונה וחצי, שזו השעה שהמבחן התחיל, הגעתי למבחן בשלוש דקות לתשע, כשאפשר להיכנס למבחן עד חצי שעה אחרי שהתחיל, גמרתי את המבחן ב 42 דקות במקום 3 שעות, קיבלתי 88 (שזה ציון מעפן אבל מספיק למה שרציתי) ונסעתי הביתה לפרק את מי שגרתי איתה אז עד ששקעה השמש.

אפילו לשנייה לא נלחצתי, לא פחדתי. יש מועד ב׳, אפשר לעשות את הקורס שוב, ולמי כבר אכפת?

יהיה בסדר. זה היהיה בסדר הזה שמוציא אנשים מדעתם.

אז מה? לחשוב שלא יהיה בסדר? .

וזה לא רק בלימודים, זה בכל תחום. אני יכול להיתקע באמצע איילון ברכב בוער ולחייך. עוד הרפתקאה. 

היום עבדתי עם מישהי לחוצה. כל כך לחוצה שהתחת שלה כל כך קפוץ שהיא מחרבנת ג׳ולות קטנות כמו עיזה. סיר הלחץ הזה כל כך התרגש כשאמרתי ׳יהיה בסדר, מקסימום נעשה את הניסוי שוב׳ (שזה די מבאס כי זה חודשים של עבודה). היא נתנה לי שטיפה של שעה, כשאני גדול ממנה ביותר מעשור וחוויתי פי עשרים. על איך שאני מזלזל בה, ובניסוי, ובכל העולם ואשתו. זה נכון שאני זלזן לפעמים, אבל ראבק, איך את חיה עם הלחץ הזה? שיזדיין הניסוי. נעשה אותו שוב, אני מתקתק עבודה. מה שווה לך לסבול כל כך? אם הניסוי נכשל לנו, אז הוא נכשל, מה הטעם ךהילחץ ממשהו שכבר קרה או שעומד לקרות ואין לך שליטה על זה? מה ההגיון?

לא הכל עובד עם הגיון, היא אמרה.

זו לא פעם ראשונה שאני שומע את התשובה הזו, ואני מתעב אותה. 

בכל מקום אפשר להפעיל הגיון, וזה תמיד עוזר. לא בכל מקום חייבים להפעיל הגיון, יש מקומות שאני משעה אותו לזמן מה. אבל תמיד הוא שם, ותמיד יעזור לי כשצריך.

בלי הגיון מה היינו? חיות. 

חיות זה בני אדם בלי הגיון.

בני אדם זה חיות עם הגיון.

לא משנה מאיזה כיוון תסתכל, זה תמיד נכון.

וויתרתי.

אמרתי לה שמספר הנשימות שהיא תנשום בחיים האלהכבר נקבע, וחבל שהיא מבזבזת אותן על לדבר שטויות. והלכתי.

אני לא מנסה יותר מידי לשנות אנשים כבר, שיסבלו, לי יש חיים משלי לחיות. אני אפילו מבין אותה. עבורה התואר הוא חלק מהרזומה. התואר מיועד לעתיד, למציאת עבודה, להתקדמות בקריירה.

אני חי את העתיד. לא באתי לעוד תואר, באתי לפתור סרטן. באתי לעשות באלגן. באתי כדי לחיות, לא להתכונן לחיים.

וזו, דרך אגב, בחורה שהייתה בדיכאון שנים והתחילה לקחת כדורים לפני חצי שנה בגלל שעשיתי לה שיחה והסברתי לה שהחיים הם לא חזרה גנרלית ואין בהם save כמו במשחקי מחשב. לרגע אחד קטנטן הצטערתי שעשיתי לה את השיחה הזו.

שתתבוסס בעלבונה, מחר נסדיר הכל 

לפני שנתיים. 21 ביולי 2022 בשעה 1:01

ההומו סאפיאנס מתחלק לשני סוגי טיפוסים, באופן גס.

אלו שחושבים שהם חיים בעולם, ואלו שיודעים שהם חיים בראש של עצמם.

העולם מספק לנו מידע, כמובן. אובייקטים משדרים מידע דרך החושים. אבל האופן בו המידע הזה מקוטלג, מקובץ, ובעיקר היחסים בין אותן פיסות מידע, כולם נוצרים בראש.

כשאתה יושב על כיסא, אתה לא רק יושב על משהו בעולם, אתה יושב על מושג. כשאתה חווה את העולם, אתה מחליט איך אתה חווה אותו, מתוך סט של אינסוף אפשרויות פחות או יותר. 

אם יש דבר אחד שהפיזיקה לימדה אותי, זה שלפעמים אין ברירה. העולם פשוט לא יכול להיות מתואר על ידי סט המושגים שיש לך. אתה חייב להחליף אותם.

אם יש דבר אחד שפילוסופיה לימדה אותי, זה שאתה תמיד רואה במציאות את מה שאתה חושב, לא את המציאות.

אני לא יודע מה אנשים חושבים כשהם רואים אותי, אבל די בקלות אני שולח אותם למרדפי אווזים שוטים. הם אף פעם לא רואים את האמת, תמיד מסך עשן. כל כך הרבה זמן הם רואים עשן, שהפכתי בעצמי לעשן. לישות בלתי ניתנת להגדרה, כמו שד קימאי ממעמקי התחת של השאול. רק עיניים וחיוך נשארים, ואני מתפוגג בשנייה.

אנשים פשוטים רואים תמונה חד מימדית. פועל  פלסטיני בתחנת האוטובוס יחשוב שאני עמית אחרי שלושה משפטים בערבית, ויסתפק בזה. עוד עמית לעבודה שתקן. בסטיונר בשוק הכרמל יחשוב אחרי שלושה משפטים בעגה ישראלית מצויה שאני מסגר או מישהו כזה.

האנשים החכמים מזהים משהו מבעד לעשן. הם מריחים שמוכרים להם סיפור, ומושיטים ידיים נלהבות לתוך העשן, רק כדי לתפוס אוויר. במקרה הטוב להחליק בקצה האצבע על משהו שמיד חומק. כל שלושה משפטים זורקים אותם לכיוון אחר, עד שהם משתגעים. להוטים לדעת עוד, הם נשארים וחצי תאוותם בידם.

יום אחד מישהי עוד תכניס אותי לבקבוק עם חותם. פקק חימר מסומן בסמלי קבלה ורונות אהבה. עד אז, אני אמשיך לרחף בין הבריות, כמעט בלתי נראה. מתגלה לזמן קצר ונעלם שוב.

נגמר ה qPCR הראשון שעשיתי בחיים. הצליח. יש לי ווקטורים ויראליים להנדס את כל גבעת ווטרשיפ. ביום ראשון מוציאים מעכברה את הטחול ומהנדסים גנטית את התאים. Crisper הנה אני בא!

איפה השביל הזה יגמר? אפילו אני לא יודע, אבל משבוע הבא אדע להנדס גנטית תאים הומניים.

ירחם האל על נשמת כולנו, כי זה כמו לתת לגאנדאלף את טבעת הכוח. ואני בכלל אשתמש בה כקוק רינג. 

 

תרגיל קטן

מה רואים בתמונה בקישור?

כמה אובייקטים שונים יש בה? נסו לנחש לפני שתקראו.

https://mobile.twitter.com/chandraxray/status/943622791672233984 

לפני שנתיים. 3 ביולי 2022 בשעה 21:55

אני לומד רצוף מגיל 3.

למדתי היסטוריה ( למשל, קראתי את כל ספרות המקור על הטרנספורמציה של רומא מרפובליקה לאמפריה. וזה רק דוגמא), פילוסופיה (דוקטורט, חציו מטאפיזיקה מודרנית), פיזיקה תואר ראשון שני ודוקטורט (קוסמולוגיה, החצי השני של הדוקטורט), חצי תואר משפטים (פויה), כמעט תואר במתמטיקה (יאמי),קצת פסיכולוגיה וכלכלה, ספרות הנדסת חשמל, תכנות ומה לא.

כל זה במסגרת התכנית מצטיינים של האוניברסיטה. ואז, אחרי שגמרתי את הדוקטורט הראשון, התחלתי שני בביולוגיה מולקולרית ועכשיו אני עושה הנדסה גנטית בבני אדם (למחלות, תרגעו).


קראתי איזה 5000 ספרים לפחות בחיים. וכמות עצומה של מאמרים. הגעתי לספרים שאף אדם שפוי או נורמאלי לא יקרא סתם. מהתנך והמשנה והגמרא והזוהר ועד ל׳מבנה היקום בסקאלה גדולה׳ של הוקינג ואליס.

כשאני מסתכל על העולם, אני רואה הרבה. הרבה מאוד. 

בחיים, אבל בחיים אני לא אבין נשים.

מה, בשם החבר הדמיוני יהוה, אתן רוצות? ולמה? למה את רוצות דווקא את מה שאני לא יודע אפילו מה?

 

לפני 5 שנים. 15 באוגוסט 2019 בשעה 15:08

היא אהבה את מה שקיבלה. והתחילה להגיע פעמיים בשבוע, ברביעי ובשבת בערב קבוע, ובעוד ימים מזדמנים אחרים. 
עכשיו, אני מודה שהגישה שלי לבני אדם בכלל, ולנשים כמקרה של בני אדם, היא שאתם מטרד לא נורמאלי, לא צפוים, תלותיים ואדיוטים בממוצע, ולוקחים ממני טונות תשומת לב. אלא מאי? אתם מטרד הכרחי. בהרבה מקומות ולהרבה צרכים. אחד המקומות בהם אתן מטרד הכרחי זה ילדים וסקס. ילדים כבר יש לי, ולומר את האמת, לא ממש רוצה עוד. ואני לא רואה הרבה ערך בעוד בת חוה שמסתובבת לי בין הרגליים, כלומר תהיה באיזושהי זוגיות איתי, אם אני לא מקבל סקס כמו שאני צריך בחזרה. זה, בהסתכלות קרה, הבסיס לכל זוגיות בין גבר לאשה. אני לא צריך שותף ׳למסע הנפלא הזה של החיים׳, יש לי את עצמי וממילא אני סומך רק על עצמי, מסתפק במועט, יכול ליצור קשרים חברתיים חדשים ברגע ושלם עם עצמי. יש לי ספרים, ומדע, ודרכים להעסיק את עצמי ובתל אביב תמיד יש הרפתקאות. אז למה צריך בת זוג? ברור כשאתה מאוהב אתה נותן יותר, הרבה יותר, לפעמים הכל. וכיף לתת בלי לצפות לתמורה, במיוחד אם זה לא עולה לך בהרבה, אבל כשמדברים על הסדרים לטווח ארוך, חייבת להיות בבן האדם איזושהי תועלת עבורי, רגשית או אחרת. אם מישהו מקבל ממני יחס אבל מוגדר בשלב מסוים אצלי בראש כחסר תועלת, מערכת היחסים שלי איתו, רומנטית, עסקית, או אחרת, תסתיים במהרה, קרוב לוודאי כשהוא נעלב ממני. בקיצור, כדאי שאני אתחיל לגמור כמו בנאדם בתוכה, בעיות או לא בעיות שיש לה, כי הביצים צריכות להתרוקן. התחלתי גם להתאהב בה קצת, וכשאני מתאהב במישהו קצת, זה הרבה עבורו, בדרך כלל. אנשים קמצנים באהבה. הגיע הזמן למלא לה את הכוס בזרע בתדירות יותר גבוהה. אני גומר די הרבה, ובזרע יש יתרונות, עבורה, ועבורי. והיתרון הכי גדול הוא שהזרע-יעוף-לי-כבר-מהביצים-לחור הקרוב-באשה-הקרובה-ביותר.
ניקיתי תמיד לפני שהיא באה, טוב. הברקתי את הדירה, שירותים... זה קצת מקיווליסטי מבחינתי להגיד, אבל קל לראות מה חשוב לבנאדם, ומה גורם לו להרגיש בנוח, ולא קשה לספק את זה, אבל זו עבודה, ועל כל עבודה מגיע פרס, ככה התחנכתי. ומבחינתי יש פרס אחד בוודאות שכל כוסית בת 34 וכמעט כל אשה בכל גיל שמעוניינות יכולות להעניק לי, למלא אותן בשפיך. די! נמאס לי לגמור לה על התחת או הציצים. 
גמרתי לה בפה כל שבוע שבועיים בערך, ריחמתי עליה כי היא נגעלה, וחבל שריחמתי. מצד שני, היא גם הייתה גרועה בזה. אומרים שהפקטור הכי חשוב במציצה הוא ההתלהבות. בחורה מתלהבת וחרמנית, שנהנת למצוץ, יכולה לעשות פלאים עם פה קטן וזוג ידיים פעילות והרבה רוק. גרון עמוק זה נחמד, מאוד, אבל אוברייטד בגדול. היא לא התלהבה ולא נהנתה למצוץ. חבל. כל הזמן למדתי אותה, עוד ועוד. מקשיב לגוף שלה, מקשיב לקול שלה, שואל שאלות ומקבל תשובות חלקיות. כל הזמן לומד. היא עפה מרוב עונג, ואני מבסוט.
זה היה חודש מרץ, והלילה היה קריר. שכבנו יחד על הספה שלי, אחרי שרכבה עלי שעתיים, נחים. עישנתי גוינט והסתכלתי עליה. היא נראה כמו מלאכית קטנה. הפטמות הוורודות שלה היו זקורות מהקור, הרגליים היפות שלה עלי, והיא חייכה ונאחזה בי כמו ילדה נואשת. ׳איציק, אני חולה עלייך׳ אמרה. 
׳למה את מתנגדת על כל הגוף כשאני דופק אותך?׳ שאלתי. היא כל הזמן התנגדה, התכווצה וזזה בניגוד מוחלט לתנועות שלי. אפילו בדוגי היא הייתה דוחפת את התחת אלי בכל פעם שיצאתי, מצמצמת טווח, מפריעה להתקרב לגמירה. הייתי חייב לצאת כל פעם ולגמור עם היד. הרגשתי שהיא בלחץ ולא נעים לה. אני יכול להחזיק הרבה זמן, עד אינסוף, אבל מבאס ללכת לישון בלי להתרוקן.
היא סיפרה שהיא לימדה את עצמה להתנגד, כדי לא לתת לבעלה את העונג. הזדעזעתי.
׳בכלל לא רציתי להתחתן איתו׳ אמרה. ׳הוא הציע לי בגיל 24, ואמרתי שאחשוב על זה. רציתי להגיד לו לא, אבל הוא כבר סיפר לאבא שלי, והם ארגנו הכל. כבר שבועיים אחרי החתונה היה לי מאהב, וכל שנתיים שלוש החלפתי מישהו. אני צריכה מישהו שימלא לי אחר הצרכים׳
אלוהים אדירים! חשבתי לעצמי. מה אנשים עושים לעצמם. 
׳אני חייב לגמור בתוכך איכשהו׳ אמרתי. היה לי רעיון.

למחרת היא ובעלה טסו לכרתים לשבוע. כל הזמן הזה התכתבנו, והיא שלחה לי תמונות שלה בעירום. בדרך כלל אין לי סבלנות להתכתבויות, אני איש עסוק, אבל איתה זה היה כיף.
כשחזרה קבענו להיפגש למחרת. באותו יום שהייתה אמורה להגיע, נתקלתי בה ובבעלה ברחוב. חתיך, אבל טמבל אמיתי. היא נלחצה כשעברתי לידם, ראו, אבל הוא לא שם לב.
בערב הגיעה אלי. ׳איך נלחצתי כשעברת לידנו׳ אמרה. ׳שמתי לב׳ עניתי, ׳יש לי הפתעה׳.
הראיתי לה את אמצעי המניעה החדש שקניתי. ריבועים קטנים של יריעה שקופה שמחדירים לכוס. קוטל זרע עם אחוזי הצלחה מרשימים. ידעתי שקשה לה להכניס דברים לכוס, אבל לא ידעתי עד כמה. כשהכנסתי לא את הריבוע הקטן עם האצבע, כשהיא בכפיות, היא כמעט התחרפנה. ׳די, זה נגמר׳ אמרתי לה. היא הסתובבה ועלתה עלי. לאט לאט החדירה את עצמה, עד הבסיס, והתחילה לזוז אחורה קדימה. כשאני לש אותה עם הידיים, לוחש לה מילות אהבה ומכפכף לה את הישבן. אחרי שגמרה כמו שהיא אוהבת התרוממתי והתחלתי לזיין אותה בעמידה. מיד קלטתי, כמו תמיד, שהיא נכנסת ללחץ ומתכווצת מאובדן השליטה. הסתובבתי והשכבתי אותנו על הספה, כשאני עדיין בתוכה, למסיונרית, החזקתי לה את הרגליים למעלה כמו ששנאה, ופרקתי את הטוטה איזה שתי דקות עד שהתפוצצתי כמו סוס, ממלא את החור הקטן שלה בשפריצים ענקיים וצורח מעונג. כשאני גומר ככה כל השכונה יודעת. נשים מתות כל זה. האשה שחנכה אותי לימדה אותי את זה, ותכלס, גם אני מת על זה, על השחרור הטוטאלי גם כצליל. סוף סוף התפרקתי! היא בקשה ממני להניח את כל המשקל עליה. צנחתי וטמנתי את האף בצוואר שלה, עדיין פועם בתוכה, עדיין פולט טיפות כבדות. 
אחרי זה סיפרתי לה קצת על אבא שלי, ואיך שהיה מונע ממני דברים כאמצעי ענישה. ׳אם נוצרת לי תלות במישהו, והוא מתחיל לשחק איתה, אני מיד קוטע את התלות ומחפש מקור אלטרנטיבי לסיפוק הצורך. גם עם אשתי הקודמת, כשהיא השתמשה במין כמטבע וניצלה את העובדה שאנחנו במונוגמיה והיא מונופול, מיד העפתי אותה׳
׳מה אתה רוצה להגיד?׳ שאלה
׳שאם אנחנו יחד, ואת מקור הסקס היחיד שלי, אני צריך שתדעי שלהעניש אותי במניעה יגרום לאסון׳
׳אני עדיין צריכה לעשות ביד לבעלי פעם בשבוע׳ אמרה, ׳אנחנו נשואים׳
׳תעשי מה שבא לך עם מי שבא לך, אנחנו לא זוג׳ עניתי, ׳אבל אל תרעיבי אותי, אף פעם, בכוונה׳
למחרת כשהתכתבנו היא סיפרה לי שבעשר בבוקר הלכה לשירותים והורידה תחתונים להריח את הזרע שלי שנזל ממנה. ״אולי עוד יש לה תקווה״ חשבתי לעצמי. היא לא אהבה גם את אמצעי המניעה, כשאני מכניס לה אותו, אבל אולי איתו פעם בשבועיים, פה פעם בשבועיים, ואולי גם התחת יצטרף לפול, בסיעתא דשמייא, ויהיה אפשר לגמור בתוכה פעם בשבוע, אינשאללה. איזה תחת היה לבת זונה! להניח ראש עליו ולבכות מאושר. אני זוכר שהפתעתי את עצמי שאני חושב לטווח ארוך. ״עוד אעשה ממנה זיון סביר״ חשבתי.

לפני 5 שנים. 30 ביולי 2019 בשעה 12:21

היא התחילה להגיע בכל יום רביעי בערב. בערך בשעה שבע וחצי שמונה בערב. My little fuck doll. הייתי מדבר איתה קצת על השטויות של העבודה שלה, ההוא פלירטט איתה, ההיא אמרה לה. חרטה של ילדים, אבל צריך להקשיב, וצריך להגיב.

׳מה את שמה זין על הטמבל הזה?׳

מסתבר שהילדה החרמנית הציעה לו אורגיה עם אשתו. היא פלירטטה איתו והוא נדלק, והתחיל להתנהג לידה אחרת, אז היא שברה את הקרח, ספק ברצינות ספק בצחוק. באותו זמן, כמו שציינתי, היא הייתה במערכת יחסים של שנתיים עם איזו לסבית כמושה, בידיעת ואישור בעלה הנמוש, אדם נפלא וסבלן, ועם זין קטן ומעט און. היא הודתה שהיא פשוט הבינה בשלב מסוים שהיא צריכה זין, ושמחה שנפלתי לה ליד, ושאני כל כך מנוסה ומתחשב ויודע מתי למהר ומתי לאט. הטמבל מהעבודה, דרך אגב, הלך ושאל את אשתו, ששטפה אותו. הוא חזר לש. שנפנפה אותו. ילדה סתומה. תעשי אורגיה או לא, אבל אל תשגעי סתום אחר. שיח סתומים. צחקתי לי בלב.

ציק צאק למדתי מה היא אוהבת. לרכב עלי, כשהיא מניעה את האגן אחורה קדימה. שיחקתי לה עם הטוסיק, והתגובה הייתה מחשמלת. היא התחילה לגנוח קשות. עם הפנים אלי, או ברוורס קאו גירל, היא יכלה שעות. הידיים שלי לשות אותה, ואני כל הזמן חוקר, איפה היא אוהבת, איך היא אוהבת. כל רביעי באה לרכב, משמונה עד שתים עשרה. לאט לאט ניסינו עוד תנוחות. התחלתי גם להרים אותה באוויר, כמו שאני אוהב, כשרק הזין מפריד בינה לרצפה. זה היתרון בנשים פטיט, אפשר להרים ולהפוך ולסובב ולטלטל. בפעם הראשונה שפרקתי אותה בעמידה, היא נבהלה. אחר כך ניסיתי עדין יותר, גם במסיונרית, גם בכפיות. בגלל שלא אהבה כשיוצאים ממנה, למדתי להעביר אותה מתנוחה לתנוחה בלי לצאת. נחמד.

׳אתה ממש חזק׳ אמרה ונעצה ציפורניים בחזה שלי. אני אוהב כששורטים לי בחזה וצובטים לי בפטמות, חזק. 

עברו כמה שבועות ואני כל הזמן שואל אותה מה הפנטזיות שלה, מה היא אוהבת, לאט לאט לומד אותה. יש לי זמן.

היא הייתה זיון גרוע, ללא ספק, חסרת נסיון ומבוהלת לחלוטין. מעוכבת ומעכבת. אבל אני נוטה להתבודד, ולא אכפת לי מקצת שעשוע. זיון זה כמו פיצה, כשזה טוב, זה ממש טוב, וכשזה רע, זה לא נורא. בדרך כלל היו לי יזיזה או שתיים. פקידה מהאוניברסיטה, איזה ציירת מטורללת שהכרתי מזמן. בחורות חסונות, מוז׳קיות אמיתיות. שאוהבות מישהו כמוני. בחורות שיכולת לקבל זין שעות ואוהבות כאפות ומין אגרסיבי. התחלתי להתעלם מהן. חבל. אולי הייתי צריך להמשיך להחזיק לפחות את אנה, הפקידה מהאוניברסיטה, ככלבת מחמד. העדפתי להתרכז בש. אני אוהב להתרכז באשה אחת.

היה התחילה לקחת ימי חופש מהעבודה. אני אקדמאי, אז אין לי בעיה להיעלם. היינו מזדיינים משמונה בבוקר עד ארבע אחר הצהריים, כמעט בלי הפסקה. סוף סוף יש לי זמן לעבוד עליה. בפעם הראשונה שהגיעה בבוקר, הרמתי אותה לתנוחת ישיבה, כשאני על קצה הספה, ונתתי לה קצת פופרס. היא עפה על פופרס ברגע שהסברתי לה מה זה. נתתי לה לקרוא ברשת על הסכנות המועטות של זה וזה שחרר לה קצת את החור. בכל מקרה, בזמן שהיא רוכבת עלי, הכנסתי לה אצבע לפה לקחת רוק, ומשם לתחת, שכבר התרגל ולא יכל בלי, ונתתי לה כאפה קטנה בטוסיק עם היד השנייה, לבדוק את התגובה. ׳יותר חזק!׳ היא אמרה, בזמן שאני מקפיץ אותה כל הדרך מעלה מטה, טוחן לה את המנוש ומפנגר את התחת הורוד שלה, משתמש בו כמו ידית. הכנסתי לה עוד כאפות. ׳יותר חזק׳ התחננה. 

הופה הופה חשבתי, והכנסתי לה כאלה כאפות והיא גמרה כמו משוגעת.

למחרת היא שלחה לי צילום של התחת המושלם שלה עם סימנים כחולים, גאה כל כך. 

׳את לא מפחדת שבעלך יראה את הסימנים?׳ השבתי בהודעה.

׳בעלי אפילו לא מסתכל עלי׳ התקרבנה. 

נתתי לה להירגע עלי בישיבה אחרי שהתפוצצה.

׳בחיים לא הייתה לי אורגזמה כל כך חזקה׳, אמרה בהתלהבות. ׳איציק, אני רוצה להיות הכלבה שלך!׳

בחיים לא זיינתי כזאת ילדה באופי. היא בת 36, בשם יהוה החבר הדמיוני. מה היא עשתה עד היום? כשהייתי בגיל 19, האישה השנייה ששכבתי איתה, אחרי איזה פרחית קצונה שקטפה אותי, הייתה בת 54. היא ראתה אותי עם מדים לבנים באיזה אירוע ששלחו אותנו אליו, לייצג את חיל הים, ואספה אותי הביתה בסופו. כל המחזור נקרע עלי, על איך שהייתי מבריז לחיפה בלילות וחוזר מפורק. בקושי ישנתי אז. גם היום. היו לי כמה חודשים יפים עם הגברת המבוגרת. אישה שמורה ומנוסה, שדואגת לעצמה. התרגלתי לסטנדרט מההתחלה. ולמדתי מלא מהתחלה.

להיות זיון טוב לא קשור בכלל לטכניקה. בכלל. זה קשור להתלהבות מהזולת, רצון להעניק והקשבה לגוף ולרצונות של הצד השני. במקום להיות עסוק כל הזמן בתחושות שלך, אתה מפנה קשב לזולת, נותן לו יחס, מדבר אליו, ומזהה מה עובד. זין מוצק ועבה הוא רק יתרון. היא למשל, הייתה עסוקה רק בעונג שלה. יהיה קשה ללמד אותה, אבל אתגרים זה אני, הטמבל.

משכתי לה בעדינות בשיער, מכופף את הראש אחורה, מביט לה ישר בעיניים.

׳אל תגידי כזה דבר!׳ אמרתי בשקט. ׳את לא יודעת על מה את מדברת, אנשים לוקחים ברצינות כאלה מילים׳

׳אני אעשה הכל בשבילך׳ הוסיפה בהתרגשות.

׳באמת? שאלתי. ׳הכל? תזהרי במה שאת מבקשת, אל תגידי לאנשים את זה׳. קצת התרגזתי.

יצאתי ממנה בעדינות כמו שהיא אוהבת, הנחתי אותה על הבטן, והרבצתי לה ליקוק נעים ועמוק לחור התחת הוורוד והמושלם שלה. זה היה טעים, ממש, ומושלם. היו עליו כמה שיערות שהיא רצתה להוריד, איזה עשר. קטנות. אמרתי לה לא לעשות את זה בשום אופן! נמאס לי מבובות! הכי טעים היה התחת שלה אחרי שדפקה ריצה בפארק, אבל היא לא הסכימה לתת לי לאכול אותו ככה. נאלצתי פעם לגנוב אכילה לפני שנכנסה למקלחת. את הכוס היא לא נתנה לי לאכול כמעט אף פעם, וכשנתנה שכבה קפואה ומבוהלת. חבל, הוא גם היה טעים רצח, ואני אלוף באכילת כוס.

באותו יום היא הגיבה לרימינג כמו לאש, התחילה לגנוח ולהתפתל, נרטבת כמו שלולית. כשהיא התחרמנה מספיק העברתי אותה לדוגי דפקתי אותה חזק. התחלתי לאט והגעתי לשיא הכוח, חובט לה בטוסיק תוך כדי, ואגודל היד השניה משחק לה בטוסיק. נתתי לה עוד אורגזמה ואז יצאתי בזמן וגמרתי לה על הגב, כשאני מחליק לה בגיא  שבין הישבנים. חצי חיכוך. אני ממש שונא לגמור בחוץ. ממש. ממש ממש. זה מרגיש לי כמו רמאות. אני יודע שיש גברים שאוהבים לגמור על נשים, ולפעמים זה נחמד, אבל בדרך כלל זה מרגיש כמו סרט פורנו מעפן. אני אוהב לגמור עמוק, הכי עמוק שאפשר, ולדעת שהאשה שלי סופגת את הזרע שלי לתוכה ומסתובבת איתו בעולם. עדיף בכל יום, בוקר וערב, כך שאם יבוא איזה מאהב, שימצא עצמו מחליק על הזרע שלי. מוטב מלקנא, פשוט למלא את אשתך קבוע. כזה אני. אבל היא לא הייתה אישה שלי, עדיין לא, אז לא היו לי טענות.

בזמן שכבנו אחר כך אחר כך, היא סיפרה לי, שלפני כמה שנים, היא פלירטטה עם איזה אשר בווטסאפ. התחביב הרגיל שלה, לשגע גברים, ושלחה לו תמונות עם חזייה. אחר כך, כשהיא לא הסכימה להיפגש איתו, הוא איים שיפיץ את התמונות ברשת. היא נכנסה ללחץ, וסיפרה לבעלה, שאמר לה ׳מה את רוצה שאעשה? את תמיד מפלרטטת עם אנשים׳. בסוף אבא שלה עורך הדין הגיש תלונה על הבחור במשטרה. 

׳כולם מתאהבים בי׳ התקרבנה שוב, ׳מה אתה היית עושה?׳

׳אני? מי הוא? תני לי מודיעין קודם׳

׳אשר? סתם נחנח,  צולע ושבור׳ 

יש לה קטע עם כאלה, היא מפחדת מגברים אמיתיים.

עניתי לה ׳במקרה כזה הייתי נוסע אליו הביתה, נוגח לו באף כשהוא פותח את הדלת, גורר אותו לשירותים, תוקע לו את הראש לאסלה ומתיישב עליו, ואז בקול שקט מסביר לו למה זו טעות להתעסק עם האישה שלי, כמה חבורות והוא ילמד. למשטרה הוא לא ילך. גם את היית יוצאת עם כאפות על התחת׳ הוספתי בחיוך.

תכלס, זה מה שהייתי עושה, ועשיתי דברים גרועים יותר לאנשים. למעשה היו אנשים שהיו מעדיפים לקבל ממני מכות מאשר שאדבר איתם ואשפיל אותם. אני טוב במילים.

העיניים שלה התעגלו, פחד והערצה מעורבבים. 

׳אתה אדם אלים, אני מפחדת מאלימות׳

׳לפעמים׳, עניתי, ׳כשצריך. בדרך כלל לא צריך, אנשים רואים אותי ומתקפלים. האחוז שלא, רובם לא משוגעים ולא מחפשים צרות, וגם אני אדם רציונאלי. רק מהפרומיל שמשוגעים וגם טיפשים וגם חזקים צריך להיזהר. וסטטיסטית יש מעט׳ היא למדה סטטיסטיקה, ועסקה כמדענית מידע בחברה מצליחה.

׳תבטיח לי שתגן עלי תמיד׳ אמרה בקולה הקטן והמתוק.

׳מתי שתצטרכי אותי, אגיע׳ עניתי כמו טמבל.

כשהלכה אוננתי לי, תמיד הייתי מאונן כשהייתה הולכת. היא בלי גלולות, אז נשארו רק הימים בטוחים, וזה יום רביעי אחד בחודש. מבאס, אז הייתי גומר לה על החזה או התחת. מה אכפת לי להעניק קצת אהבה? היא ממילא של מישהו אחר. תמיד הייתי נשאר לא מסופק אחרי שהלכה. מדמיין אותה בכל מיני דרכים. אבל זה היה נוח, באה הלכה. סיפור של חורף, לא יותר.

לפני 5 שנים. 27 ביולי 2019 בשעה 0:19

היא באה ביום ראשון בשמונה בדיוק, נראית מושלם,

a little fuck doll, חשבתי לעצמי בראש. אני חושב הרבה מחשבות על אנשים, ומחפצן אותם חופשי בראש. גם בחיים. קאנט יכול ללכת להזדיין עם הציווי המוסרי שלו, בני אדם כתכלית עלק. ראשית אין מוסר, זה המצאה של עניים, כמו שצדק זה המצאה של עשירים. אנשים מכופפים כל מוסר ודי בקלות. שנית, בינינו, בני אדם הם סתם קופים. כן, הקופים הראשונים שירדו מהעץ, אבל קופים מאנייקים חצי פסיכוטיים. תראו לי עוד מין שמיוחם כל הזמן. אצל כל יונק אחר עונת הייחום מתישה וקשה. יצורים נוגחים אחד בשני, נושכים, בועלים ונבעלים בכוח. אנחנו ככה כל הזמן. אז עם איך שהקופים האלה מתייחסים לכל החיות האחרות, מגיע להם גם קצת חיפצון. וזין. גם זין מגיע להן.

אבל היא לא הטיפוס. ילדה טובה, חרמנית קטנה, זה הכל. הרבה טעויות עשיתי בחיים, אבל מה הטעם בחיים בלי טעויות? היא התיישבה על הספה, לידי. 

׳אני ממש מתרגשת׳

היא כולה רטטה מלחץ.

׳הכל בסדר׳ אמרתי לה, וחיבקתי אותה. 

׳אפשר לנשק אותך?׳

׳ברור׳ עניתי, מחייך ומסתכל עליה ברוך. היא חמודה אמיתית, זה יהיה כיף ללמד אותה. אני אוהב ללמד, כל דבר. אני טוב בזה, ויש לזה אימפקט מעניין על אנשים. ללמד זה סוג של שליטה, אני מניח.

כל הלילה ניסיתי לחדור אליה. היא הייתה מכווצת כמו צדפה מבוהלת. הגוף שלה נלחם בי כל הזמן. רגליים, אגן. היא הייתה נעולה. כל הזמן בחנתי אותה, מסתכל אם היא בסדר, והיא מחזירה לי מבט מזוג עיניים ענקיות בראש קטן. לעזאזל איזה חרמן הייתי, וכמה התאפקתי. האדם שהכי קשה לי לשלוט בו זה אני. הקוף הכי גדול. בסופו של דבר, אני אדם עדין, כשצריך, וניסיתי לאט לאט. לבסוף הבאתי שמן קוקס. היא לא רצתה לנסות. היא כל הזמן דירבנה אותי לא לוותר. באופן נואש, כמעט מעורר רחמים, ובהחלט מעורר רצון להגן ולטפח. ׳חייבים להצליח!׳ אמרה שוב ושוב, בטון כל כך נואש שעמד לי יותר חזק.

׳הכל בסדר, לא חייבים כלום, יש לנו מלא זמן אחר כך׳ אמרתי לה

כמעט בחצות הצלחתי להיכנס אליה לרבע שעה אחרי שהרטבתי אותה עם האצבעות ורוק. היא לא הייתה מוכנה שארד לה, ולא שאכניס אצבעות.

׳אני לא אוהבת את זה׳ 

׳אתה רוצה לקרוא לי בשמות?׳ שאלה, תוך כדי שהיא גונחת בכאב. אני כמעט לא זזתי. כשנכנסתי עד הסוף אליה, לא זזנו שנינו.

׳אני לא אוהבת כשנכנסים ויוצאים, זה גורם לי לחרדה׳.

אני הייתי משועשע, בתוך תוכי, אז חייכתי ואמרתי, כשאני מסתכל לה בעיניים, ׳ש. יא זונה קטנה, מזמן רציתי לזיין לך את הצורה. כבר שנים שאני חולם לפרק אותך׳

תכלס די אמרתי אמת, לשעתה בכל אופן. ראיתי את הבהלה בעניים שלה.

׳נו זה מה שרצית?׳ שאלתי והרחבתי חיוך וערווה. אני אוהב להרחיב דברים, בעיקר יפים. תזכירו לי להרחיב על כל נושא שתחפצו.

׳לא׳ ענתה.

׳לא כדאי לבקש משהו שלא רוצים׳  עניתי. המשכתי לחייך ונישקתי אותה. הייתה לה נשיקה לחוצה. תוקעת לך את הלשון חזק בפה ומזיזה כאילו מזיינת לך את הפה עם הלשון. לא היה לה מושג מה עושים עם גבר. אבל איזה פה ולשון מושלמים. ואיזה רוק טעים, לכל הרוחות. אפילו השיניים העקומות שלה חירמנו אותי. דמיינתי את עצמי טוחן לה את הפה הקטן. מרחיב גם אותו.

טילטלתי אותה קצת אחורה וקדימה. היא גנחה.

׳להרבה נשים יש בעיה של יובש׳ אמרתי, ׳ואיפה שיש להרבה אנשים בעיה, יש הרבה פתרונות. לא סתם יש עשרות חומרי סיכה בבית מרקחת׳ 

זה שכנע אותה. לפעמים הגיון חדר את מסך האימה והפאניקה בו חיה תמיד. באותו ערב לא השתמשנו בשמן קוקוס, אבל השתמשנו מאותו יום. היא התלהבה מזה כאילו גילתה את אמריקה.

׳אל תצא, תן לי׳ אמרה כשניסיתי לצאת, לגמור ככה לא אגמור. ראיתי שהיא סובלת. שיעור ראשון נגמר. היא הוציאה אותי לאט, גונחת.

דיברנו עוד קצת. היא ממש שמחה שהצלחנו. כמו ילדה קטנה. ׳בטח לא תרצה לראות אותי שוב׳ אמרה. ׳למה שלא ארצה?׳ שאלתי. ׳את מותק אמיתית׳

בשלב הזה שכנעתי את עצמי שאשתעשע איתה קצת, אלמד אותה, ושתחזור לבעלה.

אני והשטויות שלי. נשבעתי לעצמי כבר שאני לא עושה ילדות. אני והשטויות שלי.

אוננתי לפני השינה. מדמיין אותי מזיין אותה בכוח, כשהיא באוויר, ורק הזין שלי מחזיק אותה שם (עם תמיכת הידיים). כמו נקודה ארכימדית. 

לפני 5 שנים. 23 ביולי 2019 בשעה 8:25

דפיקה חלשה בדלת, וצלצול בודד. לא עניתי. מי שמכיר אותי יודע לשלוח הודעה, ומי שלא, שיזדיין. אם היה משהו חשוב היו דופקים כבר בעוז. למחרת, אותו דבר. כבר ניחשתי. 70% סיכוי שזאת היא, ש., השכנה מהקומה הראשונה. נפגשנו לא מזמן בכניסה לבניין. היא גרה עם בעלה. היא קפצה עלי בהתרגשות. אני חייכתי ואמרתי שלום. התחמקתי ועליתי לדירה שלי.

התעלמתי מהדפיקה. היא הייתה תלמידה שלי בפסיכומטרי, לפני 15 שנה, וארבע שנים אחרי כן היא התקשרה ונפגשנו. אולי אני התקשרתי? לא סביר אבל נניח. הלכנו אז לים והתמזמזנו קשות על בקבוק יין, אבל בסוף היום הבנתי שהיא ילדה מפוחדת, ואני לא עושה ילדות. 

שבעה ימים היא דפקה לי בדלת, ושבע פעמים. אפילו החומות של יריחו קרסו אחרי שבעה סיבובים. לבסוף פתחתי לה את הדלת בערב יום שישי. הייתי לבד, מסטול. היא עמדה בכניסה, לובשת בגדי ספורט. יפיפייה אמיתית, עם הילה של נזקקות. לבושה בגדי ספורט, אחרי ריצה, לחייה סמוקות. חיבקתי אותה, היא נרתעה. "אני מסריחה אחרי ריצה". הרבצתי וואחד נשימה, ובחיים לא הרחתי משהו טוב יותר. עד אז ומאז.

״לא השארת טלפון כשנפגשנו! אני יכולה להיכנס?״

הכנסתי אותה למבוא. ״אני כאן עם מישהו״, שיקרתי. אין לי כוח לילדות.

״קח את הטלפון שלי״ 

הכנסתי אותה למכשיר. ״שלח לי הודעה עכשיו״ הפטירה כשירדה במדרגות. ״תבטיח!״ היא הסתובבה והסתכלה עלי. היו לה עיניים ירוקות ענקיות, משובצות בפנים קטנות, מסותתות בשלמות. שפתיים מלאות וורודות, אף ישר וקטן, עצמות לחיים גבוהות, סנטר תקיף. גוף מושלם, גובה מושלם, שיער מושלם. ידעתי שאני בצרות. 

שלחתי לה הודעה, תוך דקה חזרה התשובה. מתי נפגשים?

אני צריך לנקות את הבית, ומחר אני אצל הילדים. ׳בראשון?׳ עניתי. 

׳ראשון בשמונה בערב!׳ חזרה הודעה, ׳אני אגיע אלייך׳.

בשבת בבוקר שלחה עוד הודעה. ׳אתה מבין שאני חמה עלייך?׳ החזרתי אימוג׳י של חיוך ביישן. 

אני אדם מתבודד, לא אוהב כשמרעישים לי אנשים בסביבה. אני מוצא תמיד יזיזות לרוקן את הביצים. אולי התבודדתי יותר מידי זמן?

לכל הרוחות, חשבתי לעצמי. עם מה הסתבכתי? 

 

המשך יבוא....