לב חופשי, היום הלב שלי?!... ...

זה תמיד מגיע בחושך,

בלילה כשהיא לבד,

אז היא נזכרת בהכל

ומתחילה לבכות,

אין קול שילטף שירגיע,

וכמה אפשר לחכות.

והלב שבור לרסיסים,

ודמעות באיזה טעם,

היא רוצה להרגיש אחרת,

לחזור לישון כמו פעם,

כי בלילות הבודדים,

אומרים "כולם מתמודדים"

והזכרונות המתוקים מעלים אבק,

הן אני לבד, בשדות החשופים,

בשדות המאבק.

ואז מגיע בוקר,

מסמן אור ראשון,

וכאילו אין למה לקום,

ובכלל עדיף לישון,

רק לשכוח מהכל,

יותר כבר לא מנסה,

אולי לקום וללכת

וללבוש את המסכה,

ולחייך לעולם כאילו כלום,

כאילו כלום.

כי בלילות הבודדים,

אומרים "כולם מתמודדים"

והזכרונות המתוקים מעלים אבק,

הן אני לבד, בשדות החשופים,

בשדות המאבק.

                                                                    מושש,