תמיד זה בא בחורף,
וטוב שכך.
אני מהאנשים של הגשם.
כזה אני,
מזל גדי שכמוני,
מדלג על ההרים
ומקפץ על הגבעות,
חוקר גבעולים,
לא בורח כבר מלטאות,
כי תכל'ס, גדלתי.
זה זהו שכזה.
זה סוף ילדותו של מוש,
יומולדת עשרים ואחת.
עת לעצור, הכל.
לומר שלום לכל ההרפתקאות.
החיים, הם לא פאבג'י.
אבא שלי אמר,
אני רק שתקתי.
אז זה כזה.
כולם חוגגים את השנה החדשה,
כולם יודעים שזה החודש הכי הכיייי
אני עומד תוהה,
הכל כל כך מבולבל.
אבל גם כל כך ברור.
ברור וחד.
בכלל איך בכלל חוגגים יומולדת שכזאת.
זאת פעם ראשונה שאני נהיה בן עשרים ואחת.
באלי גשם.
ואז שלוליות ולא של דמעות.
ואז לכתוב עוד שיר אבל שמח.
באלי שאנשים לא יכאבו יותר.
באלי להיות פחות חמוד,
אני יודע שיש שקשה להבין את זה.
ואין לי כוח להסביר.
באלי עוד וויסקי,
אז הנה עכשיו אני שותה.
באלי שוב לרוץ אל השדות,
לחפור הכי עמוק
להוציא את הארגזים של הסודות,
אל העולם.
באלי שמישהו יוציא סרט על החיים שלי,
אני בטוח שזה יעזור להמון, המון המון.
ואם לאחד, גם שווה.
באלי להיות שם,
בשביל הילדים שאין מי שיהיה שם בשבילם.
אז החיים הם לא פאבג'י.
יומולדת עשרים ואחת.
אין לי כוח לכתוב את זה במספרים.
באלי שאנוצ'קה הלבנה תמצא את שלהה...
באלי להיות כאן יותר אבל אין לי מכונת זמן.
באלי לכתוב שהפוסט הזה יושמד,
אולי.
לא, אני אעלה אותו.
מקסימום..
אני לא מושלם.
לא אני לא.
אני כן קסם.
אני קסם אמיתי,
כזה שאי אפשר לגלות.
אני קסם שיש לו קוסמת,
נדירה וחכמה אינסוףףף.
אינסוווףףףףףף אלף סימני קריאה
טוב זהו.
מספיק.
החיים הם לא פאבג'י.
הנה זה נגמר.
אבל איך אחגוג את היומולדת שלי.
איך??
מוש,
🚴 🏃🏃 🚴 🚴 🚶 🚴 🏃 🚴
