שולט בהכחשה

מתנשף, עצרתי בצד הדרך לנוח מעט, להנות מהנוף. אני נושם אוויר לאט, מלא ריאות, נרגע.

מקץ שנתיים בכלוב עוברת בי ההבנה כמה המקום הזה נהיה לי בית. לאו דווקא הכלוב עצמו, נכון יותר יהיה לומר ההשפעה של הכלוב על חיי. אנשים נפלאים שהכרתי כאן מקיפים אותי בחיי היומיום. בשיחות בדרכים מפה לשם, בפגישות בארבע עיניים על קפה, באינטימיות עם ביטוי גופני, על פני חודשים ושנים.

חלקכם, למען הדיוק- חלקכן, יסלחו לי עמיתיי הגברים.

הכל נע דרך ידידות אמת בנגזרותיה השונות. קשר שיש בו זיונים וסשנים לא שווה יותר או פחות מקשר ידידותי. זה על מישור אחר באותו המרחב. כל דינמיקה והטבע שלה, כולן יחודיות בעיניי, חד פעמיות, בורקות, לא מובנות מאליהן.

אני מניח שבאופן מגושם ניסיתי לומר תודה.