שולט בהכחשה

כל אדם, טוב שיהיו לו לפחות שתי אהבות גדולות בשק החוויות. אהבות שורפת, כאלה שמשאירות צלקת של כוויה, וחיוך מתוק-מלוח.

אהבה חמה, זו שבאה מהעולם הונילי לזה הבדסמי. אש קמין. נעימה, כזאת של חיבוק, של חיוך.דיסני שכזה. 

במשעולי הכלוב אני לומד אהבה אחרת, שניה. זו הבדסמית, הקרה.

אהבה קרה- הרשות והתשוקה לאהוב בכאב, בכעס, בקינאה. עם הזיעה המטפטפת על הריצפה, עם הדמעות, עם אנקות הכאב. לפרקים קר ומרוחק, ועדיין בהלימה, באינטימיות לא מתפשרת.

הזכות לעמוד על ראש פסגה מושלגת, עירום. להביט בנוף במבט החד שהקור כופה (נקודת בונוס על משחק המילים).

צלילות אויר הפסגות, האומץ שהמקום דורש, השליטה העצמית. להחזיק את הקסם הזה רק עוד קצת, עוד דקה אחת, עוד נשימה אחת, ומשם לקריסה לחום, לאינטימיות המוכרת, לדיסני.

זה הרי בלתי נתפס.

ואם יצא לשלב את שתיהן, בישות אחת?

בר מזל, זכית.