אז בסוף פספסתי את חתונת השנה. חזרתי מהקופיף רק אחרי תשע, כי הייתי צריך לדרדס מסירה אישית של החלטת השופט (שהושגה בעמל רב) לדיון בשבוע הבא ולמניעת המעבר עד הדיון. וגם אבא של תהום לא הסכים להשאיל לה את הטרנטה, וגם מסתבר שהייתי הרוס משבוע של עבודה ועורכי דין ובתי משפט והתרוצצויות וטלפונים, והלכתי לנוח קצת במיטה עד שאולי נלך לגנון, אבל התעוררתי רק בשלוש, וחזרתי לישון עד שעלה האור.
זה היה שבוע של הצלחות, לא הצלחות קלות אמנם, הייתי צריך להתאמץ ולהתגבר על קשיים, אבל בסופו של דבר כמעט כל המטרות שהצבתי לעצמי השבוע הושגו. הבעיה היא שמחרתיים מתחיל שבוע חדש, עם רשימת מטרות ומטלות חדשה ומאתגרת לא פחות, עם סיכויים וסיכונים גבוהים באותה מידה ואף יותר.
אוגוסט בפתח וזה זמן הקופיף. בין יום שני שהיה ליום רביעי שיהיה בעוד שבועיים יצא שאני לא אהיה איתו רק ביומיים מתוך כלל הימים האלה. זה בהחלט משמח, ויתן הרבה מרחב לבונדינג ולזמן איכות, ומצד שני זו מכת אנושה לחיי המין הגוססים שלנו... שנינו עובדים ומטפלים בהמון דברים חשובים, ואנחנו באמת מסתדרים יפה, אבל אני רואה את הפרצוף המהורהר של תהום ונלחץ. כשהיא לא מסופקת מינית היא מתחילה לחשוב, והיא לא רגילה לעשות את זה, ואז היא עשוייה להתבלבל ולעשות שטויות. משתדל לתת לה אהבה וצומי בדרכים אחרות, אבל זה גם לא תמיד מתאפשר בגלל הלחץ הרב, ועדיין, פמפום רציני אחד שווה באפקטיביותו למאה מחמאות חפוזות או מאתיים מחוות של סידור הבית, או אלף דקות של האזנה להגיגים בלונדיניים. (;
מצד שני יש חיוביות גם בתקופות מנוחה מסקס וריגושים, ובמילא חם מדי עכשיו. יהיה 'סדר...
לפני 17 שנים. 27 ביולי 2007 בשעה 6:08
