שכבתי מאוזן, ידי שרועות לצידי הגוף...
פתחתי את פי כפי שהורו לי...
השתדלתי לא לחשוב על הכאב, לא לפחד ממנו...לקבל אותו
זעה קלה החלה לבצבץ בכפות ידי...
פקחתי את עיני...
הם רכנו מעלי, גבר ואשה, כבני 40...עיניו הכחולות, התבוניות, עם הזיק האלים, התכווצו במאמץ...כל גופו רעד בלהט...ניכר היה עליו שהוא בסוג של אקסטזה...שקוע כולו בהפעלת הכוח בצורה נקודתית ומדויקת.
היא עמדה בצד השני, רגועה, מביטה בו בהערצה...מסייעת בהחזקת הפה שלי פתוח...מגישה לו את האביזרים הנכונים בעת הצורך...
20 דקות אינטנסיביות ושן הבינה שלי הונחה בחגיגיות על משטח העבודה שלו...
הסשן האמיתי התחיל אח"כ כשההרדמה סיימה את השפעתה...וכמו רוב הסשנים שלי לאחרונה...היה סשן שלי עם עצמי.
כאב אדום לוהט עצבני ובשרני שאב את מרבית הרצון שלי לחיות ביומיים שחלפו מאז...למרות זאת עבדתי ותיפקדתי וטיפלתי בעצמי. זה כבר איזה זמן שאני שומר על הקן נקי, הגביה בטיפול, אני מצליח להיות אבא יותר רגוע וממשיך לעמוד בהסדרי הראייה האינטנסיביים שלי...אפילו ארחיק לכת ואומר שנעים לי בביתי...אפילו לבד...אולי זה הקיץ ואולי פשוט התרגלתי לחיות עם עצמי...
במיטה כשאני הולך לישון פיתחתי פטנט חדש...אני מדמה שמנמוכית! ראשי קבור בכרית, גופי מכוסה בשמיכת פוך זוגית ומכורבל בה...שמיכת פוך נוספת אני תופס עם האגן ומהדק בין רגלי, וביד שלא נמצאת ליד הראש אני מחבק את הכרית השניה...כך, עם מזגן שקט ואפקטיבי אני מבלה את לילותי בנעימים...אפילו החלומות נהיו יותר חיוביים. (אני לא זוכר אותם אבל קם בתחושה טובה בסך הכל)
אילו רק יכולתי ללמד את השמיכה שלי לסשן בדומיננטיות, לסבול מהפרעות אכילה, להתארגן שעות לפני יציאה, ולנהל קשר לא בריא עם ההורים שלה..יכולתי להתחתן איתה וזהו....
לפני 19 שנים. 6 ביולי 2005 בשעה 3:29
