כל השבוע הרגשתי רע.
זה התחיל בשבת אחרי שחזרנו מאילת עם קצת חום ותשישות, והמשיך לאורך השבוע בעיקר בעייפות, דיכאון, ותחושה רעה לא מוסברת.
הרגשתי את תהום מרחפת ומבולבלת, והנחתי שזה בגלל המצב בעבודה שמאלץ אותה לעזוב השבוע עקב הרעת תנאים משמעותית. לכן לא עשיתי עניין כשהזניחה כל מיני דברים שקשורים אלי ולבית, והתרכזתי בעצמי, בתזונה ובכושר, בעבודה ובמנוחה.
אתמול בצהרים היא שאלה אותי אאוט אוף דה בלו: ״ממי, אתה כועס עלי?״, ועניתי שלא, חוץ ממתי שאני מתעצבן על דברים ספציפיים ונקודתיים, ושאני לא מבין כל כך למה היא שואלת, שכן לא אמרתי שומדבר, המשכתי להכין לה ארוחות בוקר מושקעות ומפנקות, וחשבתי שהיא יודעת שאני מרגיש לא טוב.
לפנות ערב כששתינו בירה היא אמרה שרוצה להתחיל להעלות לאינסטה בקביעות תמונות מתוך הסט אהבה עצמית שקניתי לה ליומולדת (עם אופק הצלמת המופלאה), והצעתי לה שתעלה גם לכלוב, שזה משו שהצעתי בעבר אבל טרם קרה. לימדתי אותה איך להעלות תמונות לבלוג ועזרתי לה בתהליך, והיא חייכה מאוזן לאוזן, התרגשה, והודתה לי בחיבוק קצר וקצת מוזר. היא ציינה שיש לה הרבה לייקים מ{שולטים} : ״כנראה שאני מזמנת את זה אלי״.
המשכנו לשתות ולשמוע מוזיקה עוד כשעתיים, ואז כשכבר החשיך היא סיפרה שאקס שלה עשה לה לייק השבוע באינסטה, ושבאחד מהימים פלירטטה לאורך היום במסנג׳ר עם מכר משותף.
ואז היא אמרה שיש לה וידוי שהיא חייבת לפרוק, וסיפרה שבמהלך השבוע האחרון היא ניהלה קשר וירטואלי של שליטה מנטאלית עם {שולט} מהכלוב, שטלטל וריגש אותה, ושהיא הרבה זמן כבר מפנטזת על להישלט ולא דיברה איתי על זה. היא סיפרה שעשתה עבורו משימות ושלחה לו תמונות.
לקח לי קצת זמן לעכל, וכשנחת לבסוף האסימון הוא גרם להתפוצצות כואבת בתוך בית החזה שלי, כמו רימון רסס, והתחושה הזו בוערת בי גם עכשיו.
בחודשים האחרונים חשבתי שאנחנו סופסוף באיזשהו כיוון חיובי, שהטיפול שעברה שנה שעברה באמת עזר (למרות שהפסיקה אותו לאחר כמה חודשים), ושאמנם אנחנו עדיין לא באיזו תשוקה מטורפת עם חיי מין עשירים ומספקים, אבל אולי בדרך לשם. כואב לי שהיא לא דיברה איתי על הרצון שלה להישלט, ואולי להגשים את זה איתי. או לחילופין להגיד שהיא לא רוצה להישלט על ידי, אבל לספר לי על ההתרחשויות בזמן אמת ולאפשר לזה להיות חלק מהקשר שלנו ולהדליק תשוקה בינינו. אני גם לא בטוח כמה מזה זה באמת הצורך שלה להישלט, או שזה רק סימפטום לצורך שלה לחבל ולהרוס שוב ושוב את האמון ולפגוע בי, ושאם זה לא היה זה- זה היה משו אחר.
מה שבטוח זה שלא יכולה להיות מיניות ותשוקה בלי אמון ובלי תקשורת, והנה אני שוב עם עטלפים רעילים משתוללים לי בלב ובחזה, ואני כבר לא יודע מה לעשות.
הצלחתי לישון רק 3 שעות בלילה וקמתי עם אותו כאב חד ונוכח לזריחה קודרת.
