מתחת לפרווה

הלילה עוד פעם התעוררתי אחרי שלוש שעות שינה ולא הצלחתי להירדם שוב. מחשבות קשות שמתרוצצות ללא הרף, עצבות עמוקה, וכאב בגוף.

כתבו לי כל מיני תגובות, ואני רגיל שכל מגיב.ה מגיע.ה מהמקומות שלה ומשקפת את עצמה יותר מאשר אותי, וזו דרכו של עולם. התגובות הללו הוסיפו לתחושות הבלבול, הניכור והבדידות שלי. אני יודע שת. פעילה בכל מיני קבוצות פוליאמוריה כבר זמן מה. אין לי מושג מה הולך שם ומה היקף ומהות הפעילות שלה. אני עצמי ממש לא פוליאמורי. אני רומנטיקן עז, מתמסר לאישה אחת ושוכב רק עם בת הזוג. סקס אצלי מאוד מאוד קשור באהבה. כל הריבוי אנשים ומושגים הזה מרתיע אותי ועושה לי תחושה זרה, מפחידה ומלוכלכת. אני לא יודע מה מסתובב לת. בראש ואילו אנשים לוחשים על אוזנה. אני לא יודע באיזה סרט זה היה אמור לעבוד שיהיה לה {שולט} מנטאלי 24/7 שנותן לה משימות ומחלק לה הוראות, במקביל לקשר איתי. (ובטח כשאני לא יודע מזה...). 

גם לא ברור לי איזה מין {שולט} שכזה מתקדם ככה עם אישה נשואה שיש לה קשר שאמור להיות פתוח וכנה עם בעלה, ואיך המשימה הראשונה שדרש ממנה לא היתה לספר לי על זה ולקבל את הסכמתי (שבטח היתה ניתנת). זבל אנושי בכלוב ובכלל זה לא דבר חדש, אני רק לא רגיל שזה נכנס לי הביתה, למיטה, לראש של האישה שאני אוהב ונותן לה את כולי. 

״יש משהו משפיל בלהתחרות עם בעל כיריבך. זה מבזה אם אתה נכשל, ושגרתי אם אתה מצליח״. 

(יחסים מסוכנים)

מאז שאני ות. חזרנו, לפני חמש שנים וחצי, חיי המין שלי הם בפער ניכר הכי דהויים ועצובים שאי פעם היו, והמגמה הזו רק הולכת וגוברת. היא לקחה את סוס המרוצים שהייתי ונתנה לי תפקיד של חמור מחרשה בהיקף משרה של פעם בשבועיים. היא מראה לי שוב ושוב שסקס איתי לאורך זמן זה לא משו שמעניין אותה, ושהיא כל הזמן צריכה אחרים כדי להרגיש מינית. הבעיה שצצה שוב ושוב זה שהיא לא מראה יכולת לנהל את זה באיזושהי צורה סבירה, גלויה, שפויה ובטוחה,  שלא תפגע בי ותרסק אותנו כל פעם. וגם, נראה לי שבן הזוג העיקרי אמור להרגיש מסופק ואהוב לפני שמוסיפים כל מיני בני זוג נוספים. וזה פאקינג בזבוז שיש לה בבית סוטה בכיר עם ארסנל מטורף ויכולת אינסופית להגיע לשיאים ולכיבוש פסגות וקרקעיות, ושזה מה שהיא בוחרת לעשות איתו. אולי אני צריך להסיק את המסקנות בעצמי כבר. החומץ הזה לא יהפוך לריבה לעולם. 

עם הזמן ותפקיד הבעל(ולי) המשעמם שהיא נתנה לי, באמת הלך וירד לי החשק לסקס. אם כל פעם מגישים לך חלב חמוץ, בסוף כבר לא כזה בא לך חלב. מה זה כבר כזה משנה אם נעשה סקס או לא, כאשר גם אם נעשה הכי הרבה שאני יכול לצפות לו זה שארד לה ואגמיר אותה או שהיא תרכב עלי עד שתגמור תוך כדי שהיא משפילה אותי ומדברת על הרצון שלה לבגוד בי, ואז במקרה הטוב תתן לי לזיין אותה קצת תוך כדי שהיא מכאיבה לי ומפגינה אדישות, עד שאגמור בחוץ אחרי כמה דקות ואם יהיה איזשהו אפטרקייר הוא יהיה נשיקה חפוזה על המצח. זו נהייתה הרוטינה כמעט תמיד, כאשר לפעמים היו איים קטנים של סשנים קצת יותר מושקעים וארוכים, אבל הם הלכו ונהיו הרבה יותר נדירים, ומעולם לא נצבר מומנטום שגרם לדברים להתגלגל ממש, גם כשקניתי והבאתי צעצועים חדשים, גם כשדחפתי אותה לממש את הפנטזיות שלה כולל עם אחרים, גם כשניסיתי בכל מאודי להכיל את כל הכאב שהעניקה לי ולזרום עם המאוויים שלה. 

אז עכשיו היא מדברת על זה שאמנם בעשור הקודם היא סגרה הרמטית את האופציה שאשלוט בה (בתחילת הדרך, לפני 15 שנה, הייתי עושה לה סשנים מושקעים ומופלאים, באיזשהו שלב היא אמרה שלא מסוגלת שאכאיב לה יותר), אבל שעכשיו נראה לה שאולי היא רוצה לחזור לזה. הבעיה שאני כל כך פגוע ומרוקן, נטול אמון וחשדן, כאוב ומרוסק, שאין לי מושג איך בכלל לחזור לאיזושהי אינטימיות איתה, ותחת איזה נרטיב. ואין לי מושג אם ואיך אוכל להתמסר אליה, ולשלוט בה זה לא פחות להתמסר מאשר להישלט. ובכלל רק בא לי למות, בא לי לחלות בקורונה ולמות מסיבוכים, בא לי שיסתמו לי העורקים שוב ושהלב הכואב הזה יפסיק לפעום והפעם לא יגלו את זה בזמן והיא תבוא הביתה ותמצא גופה. נמאס לי מהקיום המייאש הזה, הסיזיפי, חסר התקווה. נמאס לי שלא משנה כמה תכנים ועניין אני מביא לקשר, כמה חידושים ואפיקים חדשים, כמה השקעה רגשית, והכלה ומחילה ופתיחות והקשבה, מה שאני תמיד מקבל בחזרה זה ריסוק, השפלה, בדידות וכאב אינסופי. 

ככה ועוד אני מרגיש. מתאר לעצמי שעכשיו יגיבו לי למה אני טועה וצריך להרגיש אחרת.