דן התעורר בבת אחת.
הכאב שמלווה אותו בשבועיים האחרונים היה שם איתו, מוכר ומאוס כמו פרטנרית שלא מבינה רמזים.
למרות שתיפקד יפה השבוע, עבד, ניקה, גבה, והיה אבא לדוגמא בסופ"ש עם קופיקו (הם שיחקו סופר טקטיקו והקליטו שיר באולפן בכיכובו של הקופיף) , ולמרות שהיה מוצ"ש... הוא ידע כי עליו למהר. הוא קבע עם כוכבת העבר שלה ירד באישון לילה בדירתה בגבעתיים לפני כמה שבועות (אז הוא נתקע בלי כסף לתחבורה ומצא את עצמו הולך ברגל לאורך האילון באמצע הלילה ולפנות בוקר רק בשביל לתת פוט מסז' ובודי מסג' ואוראל סקס)...אוף שוב סוגריים ארוכים מדי...
בקיצור היא נתקעה בלי סאונדמן להערב וביקשה ממנו והוא כמובן הסכים. אם כבר פמדום אז עד הסוף.
דן התלבש יפה ויצא לכיוון יפו העתיקה שם נערכה ההופעה...
הכאב המשיך כל העת לנקר במוחו. מעין גלים של כאב גולמי ללא מקור ממשי שטפו את כל הצד המזרחי של ראשו. מתוך הפה הוא הרגיש את הגלד המחוספס והצורב של העקירה הכירורגית שעבר בתחילת השבוע.
הנה זוג, הנה עוד זוג, והנה סתם בחורה יפה במכונית,(בטח ונילית), כך חשב לעצמו בעודו מהלך בסימטאות...
דן מילא את מחוייבותיו המקצועיות בהצלחה יחסית...זו היתה הפעם הראשונה שהוא תפקד כסאונדמן...עיקר עיסוקו הוא ביצירה, שירה, נגינה, הפקה מוסיקלית, עיבוד, והקלטה...
בעודו מהלך חזרה, יד על לחיו הימנית, מוחו מופתע מכמויות המשככים והכדורים הנוירולוגיים שלהם הוצג לאחרונה...ניסה לחשוב דן על חייו...על מקומו..על איך נסיונו לקחת את גורלו בידיו בשבועות האחרונים נקטע ע"י כאב אכזר שהגיע משומקום...אבל המחשבות לא התגבשו ונשארו מפוזרות על מדרכות דרום העיר.
דן הגיע הביתה והתפשט
כדור אחד נגד כאבים
עוד אחד נוירולוגי
וודקה
דן נזכר שעוד לא אכל ארוחה ממש מסודרת מאז הבוקר וניגש למטבח להכין שניצלים מחזה העוף שהביא מהקצב הזקן החרמן אמש. בבואו להכין את המחבת הוא הבחין שבקבוק השמן עומד להסתיים. ביודעו שנס חנוכה לא עומד להתרחש, הבין דן שעליו להתלבש ולרדת למכולת להביא שמן. מחשבה זו יאשה אותו...והוא הלך לכתוב לבלוג בתקווה למצוא תשובות תוך כדי כתיבה
לפני 18 שנים. 9 ביולי 2005 בשעה 21:14
