אחרי שחזרתי מטיפול השורש* היו לי נקיפות מצפון, ואחרי שנה״צ חיפשתי בגוגל מידע. כל מה שהעליתי בחכתי היה טיפול בwd40 שכבר ניסיתי, אבל הפעם ניסיתי בהתכוונות טהורה יותר, חיברתי את הקשית האדומה למיכל והשפרצתי באופן יותר מדויק. לאחר כמה שניות של משחקים (נזכרתי בימי חלוקת העיתונים שלי בגיל 23, כשהתמחיתי בטכניקה המעודנת של פתיחת מנעולים של חדרי מדרגות עם הצרור הענק שהייתי סוחב) משו התחיל לזוז, וכשבאתי אל תהום עם הטריינר מורכב עלי והמנעול בידי על מנת שתסיים את המלאכה עינייה זרחו והיא חייכה והשמיעה קריאת התפעלות, ולאחר שנעלה אמרה בעלבון: ״איך שמחת קודם כשזה לא עבד״...
*טיפול השורש היה מזעזע כצפוי. האדם שמבצע אותם במכבידנט במרכז תל אביב ראוי שתיכתב דמות על שמו באיזו סדרה. הוא גס רוח ואגרסיבי, עתיר מניירות של פסיכופת, וזה סוג של פלא שהוא מצליח להחזיק במשרתו. כשחיכיתי מחוץ לחדר הטיפולים הוא הופיע בהליכה הגאוותנית שלו, וכשמבטינו נפגשו ושאלתי: ״התגעגעת אלי?״ הוא משך את המסכה מעל פי, הפטיר: ״לא מכיר!״, נתן לה לקפוץ חזרה למקומה, נכנס לחדר וסגר את הדלת. (בהמשך הוא נזכר בי, ושעברתי ניתוח מעקפים). במהלך הטיפול הוא מהמהם ללא הפסקה לצלילי מוזיקה מוזרה שמתנגנת במוחו הדפוק. מדי פעם הוא מכריז: ״טוב!״ ללא כל הגיון וממשיך. עם האסיסטנית הוא מקיים יחסים מוזרים מאוד של אייג׳ פליי, ואומר לה ״תודה רבההה״ במין קול מתיילד ורך, שעומד בניגוד מוחלט לאיך שהוא מטיח את ראשי אליו, או מושך באלימות את האצבע שלי כשהוא רוצה שאחזיק את הפילם בתוך הפה לקראת צילום. הוא מזכיר את השחקן רודני דיינג׳רפילד בגסות והבהמיות שלו, אבל הקול שלו הרבה יותר דק. הוא והאסיסטנטית דנים בענייני דיומא בעודו דוחף לפי מקדחה ומתחיל לקדוח בחוסר רגישות מופגן. אני חומר גלם עבורם וזה הכל.
אניווי, אז מאתמול אחה״צ אני נעול, אבל בערב בעודי עובד עם לקוח תהום היתה גמורה והלכה לישון, והיום בעודי נאנק מכאבים מטיפול השורש של אתמול היא היתה מחוץ לבית כל היום, בעניינים משפחתיים ובתי חולים, ואחרי שצעקתי על אישה בסופרשוק שעקפה אותי בגסות ללא הצדקה והדפתי האשמות של בחור שצידד בה ואמר: ״הוא חושב שהוא יותר טוב ממך, תני לו לחשוב שהוא יותר טוב ממך״, ואחרי שישנתי רוב היום, אפוף משככי כאבים+כאבים, ואחרי שבערב למרות שהשתדלתי שלא התחלתי לשתות כדי להעביר את הכאב... וול הנה אני עכשיו, עם זין נעול, שיכור, מסטול מאדוויל פורטה ומהובלון שוף, מאוכזב על כל העבודה שלא הצלחתי להביא את עצמי לעשות היום ועל כל האקטואליה שכן צרכתי במקום כל הדברים היפים שיכולתי לעשות לפי התכנית המקורית, וזהו, רק רציתי להגיד שאלו החיים, ושפנטזיות ומציאות זה בדרך כלל לא אותו דבר.
