מתחת לפרווה

אתמול אחה״צ הגיעה ילדת הפלא לביקור, בשמלה אדומה מהממת וצנצנת עוגיות שוקולד צ׳יפ טבעוניות שאפתה בעצמה, מקושטת בסרט לבן ולב כסוף.

שתינו בקבוק רוזה ואז הכנתי להן קוקטיילים טרופיים על בסיס ג׳ין אדום ולעצמי מזגתי צ׳ייסרים של טקילה.

דיברנו על כל מיני דברים, כמו למשל על זה שהיא הבת הבכורה ואני בעצם בערך בגיל של ההורים שלה. ושבגלל הסגר היא נהייתה ״משעממת״ באופן יחסי וחיה כמו ״זקנה בת 40״ (!!).

זרקתי עליה כריות כדי להביע את מורת רוחי, אבל גם הס(ג)ברתי שזה לגמרי דיאלוג פנימי שלי והיא לא אשמה. הפגישה הזו כבר נקבעה טנטטיבית פעמיים בחודשיים האחרונים ובשתי הפעמים בוטלה בגלל עומסים ובלאגן שלי.

בחוץ הלך והחשיך, והידיעות על אלימות משטרתית בהפגנות החלו לזרום. רצינו לצאת להפגנת הדגלים השחורים הקרובה לביתנו, אבל ויתרנו כדי לא לסבך את הילדה אם וכאשר קלגסי השלטון ידרשו מאיתנו את הסרטיפיקטים. הבאתי את הגיטרה ושרתי להן שיר אחד, שזה יותר ממה ששרתי חודשים רבים. הן התרגשו והחמיאו אך לא דרשו עוד, ולי לא היה דחוף לדחוף. ידעתי שאולי מצופה ממני לנהל את הסיטואציה, ושונוס בפרווה הידוע לשמצה של 2005 היה כבר ניגש לעניינים מזמן… אבל הרגשתי בעיקר חוסר שקט ודאגה, וגם לא היה בא לי על עצמי. הרגשתי נפוח ושמן, עייף ושחוק, ריק ומשעמם כמו זקן בן 45 .

הצעתי לילדת הפלא להישאר לישון, ופתחתנו את הספה עבורה. הרגשתי שאני הולך והופך לדלעת והצהרתי שאני הולך למיטה, בעודי מנפנף אצבע מזהירה לתהום: ״אל תאנסי אותה!״.

ישנתי גרוע כל הלילה. היה לי חם ומסוייט.

עם דמדומי השחר קמתי להכין קפה והיא היתה יפה על הספה בתלתליה השופעים ופיג׳מה שחורה. תהום התעוררה גם, ושמענו הוזייר בעודנו לוגמות קפה ודנות במצב. הרגשתי יותר עירני, תוסס וחיוני. קפצתי בדלגית ועשיתי שכיבות סמיכה, ואז השתרעתי על הספה. ילדת הפלא הניחה את ראשה בחיקי וליטפה את בטני. ברחתי להכין סלט, ובינתיים התקשר לקוח להעביר לי את הערותיו לאיזה מיקס. כשחזרתי להמשיך את הכנת הסלט עצרתי בדרך לעסות קצת את כפות רגליה החלביות שהיו מונחות על הספה הפתוחה כמו טרף קל ועסיסי.

סיימתי להכין את ארוחת הבוקר לבנות והלכתי לאולפן להמשיך לעבוד. לאחר כשעה תהום דפקה בדלת ואמרה שהן הולכות… ילדת הפלא לעבודה ותהום לדואר. יצאתי להיפרד יפה, חיבקתי את הילדה באהבה, והיא נצמדה והתכרבלה ועטפה. באתי לנשק אותה על הלחי אך היא הגישה שפתיים כמהות ונחושות. היתה נשיקה אחת קטנה, ובעקבותיה עוד אחת קצת יותר ארוכה, ואז לשון קטנה וצעירה גיששה את דרכה, ותהום בדיוק סיימה לרחוץ כלים והסתכלה בחיוך נרגש/מקנא/מפרגן ועיניים נוצצות.