אף אחד מהמוסיקאים והזמרים שאני עובד איתם לא ידע על מי אני מדבר כשסיפרתי בהתלהבות במהלך השבוע האחרון שאני הולך למופע של ניין אינץ' ניילס. התגובה במאה אחוז מהמקרים היתה : " של מי? מי אלה? ". לעומת זאת, במהלך ההופעה פגשנו איזה 20 חברי קהילה, שזה נראה לי יותר (חברי קהילה) ממה שהיו שלשום בגנון.
היה כצפוי קהל תרבותי חנני ובוגר, כפי שניתן לצפות מהופעה של אינדסטריאל רוק זועם ואנטי ממסדי. זה יצר אווירה מאוד נעימה, יחד עם הבריזה הקרירה שמדי פעם הבליחה. ההופעה עצמה היתה משובחת, עם סאונד עוצמתי ובאסי אך נקי ויבש, תאורה מהפנטת ומעניינת עם מסכים דיגיטליים, נגינה מעולה של 'רוצחים' וטרנט רזנור אחד ששר ממש יפה ומוקפד ונראה כל כך שונה מאיך שדמיינתי אותו. הקול שלו נשמע כל כך סקסי ויפה ומתוחכם, ועל הבמה הוא נראה כמו דגם מוקטן של נאור ציון רק בלי הבדיחות (:
נהניתי להיות שם עם תהום. הייתי כבר בהופעות גדולות בחיי, עם בנות זוגי הקודמות, זכיתי לראות את סטיוי וונדר ובי בי קינג ואת גארבאג' ויו טו בהופעה שבאמת היתה מונומנטלית, אבל עם תהום זו היתה חוויה טבעית כזו, והיא גם זו שעודדה את החשיפה שלי אליהם בשנה האחרונה. היא הרי היתה זונת מטאל בעברה... היה לי קל יותר מבעבר להשתחרר, להנות, לצעוק ולהניף ידיים באוויר...
הלילה אנחנו יוצאים לילה שלישי ברציפות, למסיבת יומולדת של פלאשי בגנון. אם אתה לא מאט, אתה לא מזדקן.....survivalism !
לפני 17 שנים. 6 בספטמבר 2007 בשעה 13:08
