סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מתחת לפרווה

הותיק המדדה מהאינקוויזיציה של חנות התקליטים.
מכוון להדוף את השחצנות בזוהמתם החולנית של גברים עם ליהוגי אמצע החיים מהתקופה המאוחרת שלי.
(ג׳יימס מרפי)
לפני 19 שנים. 15 ביולי 2005 בשעה 0:43

דמעה קטנה אחת וזהו
אין טעם לשפוך עוד
ההתמודדות תישאר תמיד
הכאב, הקנאה, הצמא
דלק
דלק
כשאני מביט על אנשים, הם לפעמים נראים עגמומיים, רחוקים.
אני מוצא הרבה נחמה דווקא בשונים, במעוותים. באלו שאין להם מה להפסיד. באלו שלא אכפת להם יותר.
זה לא מה שחשבתי, החיים.

אני עומד בדאנג'ן בחמישי ורואה אנשים שמחים, אנשים ביחד, "נשים-מבושמות בפריחתן, מפלצות של עור" ומרגיש מאוד בצד. בלתי רצוי. בלתי שייך. בלתי אהיב.
גלגלי האוטובוס החברתי הזה עוברים עלי. אני מרגיש את הגומי החם הזה שחורך לי סימנים בבשר. אני יכול לשמוע את הצחוקים של האנשים בפנים...במזגן...לא מודעים לחלוטין לעובדה שהמשקל שלהם והכמה טון של מפלצת הברזל רומסים אותי ששוכב שם למטה.

דמעה אחת קטנה
על הבלבול
ועוד אחת קטנה
על הלבד
ועוד דמעה אחת קטנה
על הזכרונות
ועוד אחת פיצית
על הרעב
ודי
מתי זה נגמר כבר?


ורוניק - אני אוהבת אותך
לפני 19 שנים
Shalhevet - זה גלגל החיים.
תהנה מהלמטה כי רק אז תהנה באמת מאורגזמת העלייה והאושר.
אם אושר היה זמין מידי הוא היה הולך לסתמי הוא כבר לא היה אושר.
תהנה מהחרא,ותיקח ממנו את המיטב.
בהצלחה
לפני 19 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י