מתחת לפרווה

לפעמים אני לא בטוח שכל המודעות העצמית, המתינות, לא להאשים, לא להתפרץ, להגיד את הדבר הנכון בצורה המעודנת הבוגרת והמאוזנת, לקבל ביקורת בשקט ובקשב, להחמיא על הדברים הטובים, לדבר בולשיט שוטפת, לזרום ולמחול, לוותר על זוטות, להסתכל קודם כל על עצמי ואיפה אני יכול לשנות, לא להתעקש על לתקן שטויות שאנשים אומרים ולהראות שאני הכי חכם בחדר, לא להתעצבן, לא לאבד סבלנות, להניע את עצמי מנקודה לנקודה, לרכך את הדיאלוג הפנימי, להשקיע בפעולות ולחיות עם התוצאות, לחשוב לפני שאני מדבר, לקרוא מה שכתבתי לפני שאני לוחץ אנטר, לחכות לפני שאני קונה משו, לנשום לפני שאני אוכל, להיות נוכח ולראות את האדם שמולי, להקשיב באמת כשמדברים אלי, לא לשרוף גשרים, לא להגיד לאנשים מה אני חושב עליהם, לא לרצוח לקוחות…. לפעמים אני לא בטוח שזה לא מה שבעצם הורג אותי, לאט לאט כמו מחלה ממארת.