התלבטתי אם ללכת לצלם את השקיעה.
הרגליים די כאבו כי כבר הלכתי שעה ורבע בסיבוב הבוקר שלי, ואז עם תהום 7 ק״מ כל הדרך לצפון בן יהודה לקנות לנו ציוד צלילה. מדדנו חליפות שונות וזה היה מאתגר להידחס לתוכן בלי להירטב קודם. עזרנו זו לזו במשיכות עד שמצאנו את החליפות שהתאימו במדוייק. זה היה רומנטי ומרגש לצאת משם עם תיק ענק על גלגלים מלא במאזנים, מערכות נשימה ומשקולות, מוכנות להרפתקאות.
תהום נסעה לבקר את סבתא ואני חזרתי באוטובוס. הבחנתי בענני נוצה אפורים שכיסו כמעט את כל השמיים והשמש בקושי האירה דרכם בחיוורון.
לכן התלבטתי, כי מצד אחד יכול להיות מרהיב, ומצד שני יכול להיות אפור, דל ומשעמם.
בלי הימור אין תשואה, אז התארגנתי ויצאתי לדרך.
כשהגעתי לטיילת העניינים (והעננים) נראו מבטיחים למדי. בהתחלה צילמתי ממש על קו המים, ואז עליתי על הסלעים והתמקמתי בראשם, מאחורי הגדר. התנסיתי עם שתי העדשות שהבאתי כאשר לפתע החליק חלק מהמתקן של הפילטר המדורג (שמשווה בין הבהירות של השמיים לים) ונפל על הרצפה. למרבה המזל רק חתיכה מהצד העליון שלו נסדקה והוא נשאר שמיש אם כי פצוע.
בחור אחד ניגש אלי והתעניין לגבי ציוד הצילום. הראתי לו את הפריים שאני מצלם ושיתפתי אותו בלבטים שלי, שאם אני מצלם כלפי מעלה אז המגדל של יפו יוצא עקום, ואם אני בזווית ישרה אני מקבל יותר מדי ים ופחות מדי שמים.
בעודנו מדברים התקרבה רוכבת אופניים יפה מאוד והנחתי שהיא יחד איתו.
היא אמרה : ״יש לך את הperfect spot!״.
היא היתה דקת גזרה, צעירה ממני אך לא בהמון, עם שיער בהיר קצת מתולתל וגולש, חזה אלגנטי ועיניים כחולות/ירקרקות גדולות ורבות הבעה. היא לבשה שמלה סגולה וגרביונים כהים והיתה סביבה מין הילה קסומה של מוזות.
הבחור איחל לי הצלחה והלך לדרכו, ובאתי להחזיר את האוזניות לאוזניים כשראיתי שהבחורה נשארת לצדי ולא הולכת איתו, ורק אז הבנתי שהם לא ביחד. היא השתהתה כמה שניות, נשענה על הגדר ואמרה: ״איזה יופי זה!״ ואז הלכה עם האופניים בידיה כמה צעדים לכיוון צפון, נעה שם בחוסר נוחות, הסתובבה אלי ובמבט חודר ומלא משמעות אמרה ״ביי…״. עניתי: ״ביושש״ עצוב כזה, והיא עלתה על האופניים והמשיכה בדרכה בלי להביט לאחור.
כנראה שהשקיעה המקסימה גרמה לאנשים להיות אקסטרה ידידותיים, או שאולי משו בי זרח החוצה משום מה, כי עוד כל מיני אנשים ניגשו אלי, כולל לקוח ותיק שזיהה אותי ועוד בחורה יפה שנעמדה לידי, צילמה אותי מצלם ושוחחה איתי באנגלית: “Every moment is a new wow!”.
אחר כך גם ניגש אלי זוג והבחור שאל אותי במבטא ערבי כמה עולה צילום.
המשכתי לצלם עד שכבר היה כמעט חושך מוחלט. כל הזמן קיוויתי שהמוזה היפה תחזור.
כעסתי על עצמי שכשאמרה שיש לי את הperfect spot לא הצעתי לה להישאר ולחלוק אותו איתי. חשבתי שאולי תחזור עם האופניים ואחייך אליה ואגיד: ״חזרת כמו שקיוויתי!״.
אני לא בכושר של להתחיל עם בחורות, לא מרגיש חתיך או מושך, חסר ביטחון ומשובלל עם עצמי…
ובכל זאת משו בעיניים ובתשדורת שלה גרם לי להתרגש ולהאמין שיכולתי לתקשר איתה בצורה משמעותית.
