מתחת לפרווה

התעוררתי לקראת שש עם גודש באף/גרון ונתקלתי בכותרת הזו: 

״אפס״ זה אחד מכינויי החיבה החביבים של תהום עבורי, במיוחד כשהיא רוכנת מעלי במלוא הדרה עם חיוך מנצח ויורקת עלי כשאני מהופנט אליה ומאונן בסוף סשן. 

תהום התעוררה לקראת שבע ואמרה בחיוך מתפנק: ״בוקר טוב לעבד הנקיון שלי!״ 

לא תכננתי לתת לצינון הקל שלי לעצור אותי מלקיים את התחייבותי מהסשן המטריף ביום ד׳, ולאחר שהכנתי והגשתי לה את ארוחת הבוקר שלה המשכתי בנקיונות שהתחלתי אתמול. 

הברקתי את כל התריסים והחלונות בבית, כולל המסילות והמסגרות (שהיו מזוהמות ממש). הורדתי, כיבסתי והחזרתי את הכיסוי הטורקיז של הספה הישנה. ניקיתי אבק מכל המשטחים בסלון, בחדר השינה ובמטבח. החלפתי מצעים. חפפתי את השטיחים. קירצפתי את השירותים והמקלחת מבפנים ומבחוץ, ואת אריחי החרסינה, הדלתות, המשקופים והידיות. שאבתי עם הדייסון ועשיתי ספונג׳ה על הברכיים, כולל כל הפאנלים. כשהחלפתי לחצאית הצהובה תהום באה מדי פעם, אמרה כמה אני סקסי כשאני מנקה ככה במסירות ותפסה לי בביצים. 

ניקיתי ברציפות מ8:00 עד קצת אחרי 16:00, וכשסיימתי תהום אמרה שהיא מאוד גאה בי והשבתי: ״אם תתמידי בלהיות מלכה אני אתמיד בלהיות עבד״. 

זה כיף לנקות בסך הכל, וזה נותן הרבה מוטיבציה שאהובתך היפהפיה דורשת את זה ממך.

וכשזה מגיע בהקשר בדסמי זה הופך את כל תהליך הנקיון ממטלה לסוג של פורפליי.