היו ימים די קשוחים מאז שחזרנו מאילת.
תהום הרגישה ממש לא טוב בשבת, וגם כששבה לאיתנה הרגישה מבולבלת ועצובה בגלל שהדומאהב שלה הפסיק לשלוח לה הודעות. בראשון היא טיפלה במלא סידורים ובשני בילתה את רוב היום אצל חברתה בפלורנטין וחזרה רק אחרי 22, מה שהשאיר אותי בתחושות של בדידות ועצבות שהלכו והחמירו. היא היתה מרוחקת רגשית ולא ממש הביעה עניין בי ושותפות איתי, מה שעמד בניגוד לכמה קרובות ולוהטות היינו במשך כל השבוע שעבר.
בערב כשחזרה דיברנו קצת אבל הייתי מאוד אמוציונאלי והיא היתה די אדישה ואטומה, ובבוקר אחרי שהתעוררה נשכבה לצדי על המיטה, שם הייתי שרוע עצוב ושבור, ואמרה לי בחיוך: ״לולי אתה יודע שאני אוהבת להכאיב לך, ולהפוך לך את הלב, ואני מקווה שאתה יודע שאם יהיה לי מישו נוסף אז תהיה קצת זנוח לפעמים״, ואז התחיל לעמוד לי, והיא תפסה לי בביצים ואז התפשטה וגם אני והיא רכבה על הזין שלי עד שגמרה, או יותר נכון עד שגמרנו ביחד כי כשניסיתי לצאת בשביל לא לגמור היא התעקשה והחזירה אותו.
אחר כך דיברנו באמת ויצאנו לצעדה ספורטיבית בים וביפו העתיקה, ובצהרים היא קראה לי להגמיר אותה בירידה ועם הגג פה והשרביט.
הבנתי ממנה שהעניינים עם הדומאהב עדיין לא ברורים, שהוא שלח לה הודעה אתמול ושאל: ״מה את?״ במטרה לשמוע שהיא הזונה שלו וזה, והיא ענתה: ״בעיקר מבולבלת״.
הערב עודדתי אותה שוב לדבר איתו בצורה ישירה על תהיותיה ורגשותיה, שזה לטעמי תמיד הדבר הנכון לעשות, והרי אין לה בכלל מה להפסיד. הלכתי לאולפן וכעבור כמה דקות שמעתי אותה מצחקקת ומדברת בטון הפלרטטני השקט והחמים. השיחה נמשכה כחצי שעה, העטלפים חזרו לנשב לי סביב הלב והבטן התמלאה באש שורפת. (לא ירד לו ממנה כפי שחשבה, היו לו כל מיני עניינים ומשברים וכו׳).
מקווה שהעצה הטובה שנתתי לה לא תתנקם בי בעתיד, למרות שרוב הסיכויים שכן…
No good deed goes unpunished.
והנה בעודי מסיים את הפוסט היא נכנסה לאולפן בחיוך זורח ואמרה שהוא כתב לה ״מה את?״ והיא ענתה שהיא הזונה שלו, והוא שאל: ״ומה תפקידך״ והיא ענתה שלספק ולשרת ולענג אותו, והוא שאל מה היא לובשת והיא שלחה לו תמונה, והוא אמר לה ללכת להתקלח עם מצבטים על הפטמות וביקשה ממני לשים לה אותם.
