מתחת לפרווה

בסך הכל זה היה (עוד) יום סביר. 

ארנולד בא לצבוע לי את השיער ב7 בבוקר, 

עשיתי מדיטציה, תרגילי מוח ואימון פיתוח שמיעה , שטפתי כלים, הבאתי ירקות מהשוק, אכלתי בסדר ולא נכנעתי לפיתויים, 

התחלתי גיבוי ענן לכל החומרים שלי,

עיבדתי שלושה שירים לx והלחנתי שיר לy (הקלטתי את עצמי שר ויצא עמוק ומלא ברגש) והשלמתי עיבוד ומיקססתי לz, 

ועל הדרך גם השלמתי משימות בהולות למופע הנעילה של הפסטיבל שהיה הערב, 

תמכתי בתהום שהיתה מתוסכלת וסוערת כי לא מוצאת עבודה ולא באשמתה, 

וכשסיימתי לעבוד ב21:30 עשיתי אימון גיטרה מלא של 105 דק׳ כולל טכניקות האימון החדשות שאני לומד (מסתבר שאני מחזיק את המפרט לא נכון כבר 35 שנה), 

ואחרי הכל הכל הירח האדום הענקי שבדיוק זרח קרא לי מהחלון. 

גם היו שיחות מעניינות...
כתבתי ליוצר של אחד השירים שעיבדתי (שעוסק באבא ואמא ושאין כמוהם בקטע מתלהב, ושהאבא משחק עם הילד כדורגל והאמא מבשלת תבשילים לשבת) ששנות השלושים של המאה הקודמת התקשרו בזמן שעבדתי על השיר וביקשו את הקלישאות המגדריות/משפחתיות שלהן בחזרה.

אני מכיר כל כך הרבה משפחות של רק אמא, או רק אבא, או אמא ואמא, אבא ואבא, או שאבא ואמא לא גרים ביחד וגם לא ממש מחבבים זה את זה. הגיע הזמן ששירי ילדים ידברו גם למשפחות כאלו. וזה עוד לפני שדיברתי על משפחות בהן אבא ואמא מתעללים בילדים, אונסים אותם ומצלקים אותם לשארית חייהם. 

לקוח אחר התקשר ואמר שהוא רוצה שאצלם ואערוך לו קליפים (יש לי את כל מה שצריך חוץ מידע ונסיון) והפתעתי את עצמי שהיה לי רעיון ממש טוב ובר ביצוע לשלוף לו על המקום. כמו כן התקשרו להגיד שהפסטיבל בחודש הבא שעמד בסימן שאלה עקב המצב יוצא לדרך בכל זאת.
 
יש נחמה מסויימת בעשייה... לכל הפחות הסחת דעת ואשליה של משמעות. 
אבל בפנים ריק ובודד ורועש וכואב ובסוף היום זה רק אני והירח האדום.